ואע"פ שהתקנה לטובתה כו' כבר כתבתי בזה לעיל בסימן ס"ט וע"ח וע"ש:

ששני מיני ר"ל מה הם כל נכסיה דמשמע הרבה נכסים היינו ששני מיני כו':

נכסי מלוג ז"ל הערוך פירושו מלוג כענין מליגת הראש שתולשין השער ומניחין הראש כך הבעל אוכל פירות ומניח הקרן ואין לו רשות כו' פ"א נכסים שקיבל עליו בדבור בלא אחריות כשכנסה או לאחר שכנסה נפלו לה בירושה או במתנה שכן לוג בלשון יון דיבור עכ"ל. ולעד"נ לפרשו דוגמת אמרם פרק הכותב דף פ"ב מלוגא דשטרי ופירש"י תיק מלא שטרות ה"נ כאילו אמר נכסים שהניחם בתיק והפקידם בידו דלא קיבל עליהם אחריות לאפוקי נצ"ב שקיבל עליהן אחריות וק"ל:

בגדים ותכשיטים פירוש שאר בגדים חשובים חוץ מבגדים שהיו על הכלה שאותן אינם בכלל נצ"ב כמ"ש בשם הרא"ש לעיל בסימן ע"ז מ"ו (או נגנבו או נאבדו ואפילו נאנסו הכל הוא באחריותו דלכך נקרא נצ"ב שהם לה כברזל שאינו מוסיף ואינו פוחת להן כ"פ):

ואם אינו מקבלן עליו באחריות פי' שהתנה עמה שאין אחריות עליו אבל סתמא הא כתב בסמוך שחייב באחריות א"נ דלא כתבינהו בכתובה דבלא כתבן ל"ק דמסתמא הוה באחריותו:

פטור שהיא עמו במלאכתו כיון שלא קיבל עליו אחריות אבל אם נגנבו או נאבדו פטור בלי טעם זה דפשיעה בבעלים דלא הוי אלא כשאר שומר חנם כיון שלא קיבל עליו אחריות וכמ"ש לפני זה בהדיא (ועיין בב"י שהביא דברי הרא"ש שכתב בשם ר"י דבעל בנכסי אשתו לוקח הוא ומסתבר דש"ח הוי כ"פ) וז"א דהא אוכל פירות:

וב"ה כתב כתבינהו בכתובה כו' אפשר שגם רבינו אפרים מודה זה:

ובשניהם ר"ל בנכסי מלוג ובנצ"ב:

דמיגו דנחית לפירא פירוש שטוען עם אותו איש בפירות שבקרקע אבל אם אין פירות בקרקע ואין טוען עם המערער אלא בגוף הקרקע צריך הרשאה דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וכ"מ בח"מ סימן קכ"ב ע"ש:

נחית לגופא ואינו יכול לומר לאו בעל דברים דידי את: (אינו כבעליו מטעם הנ"ל דקניין פירות לאו כקניין הגוף דמי ועיין בח"מ סימן שע"ו כ"פ):

והשאילה הבעל לאחר ונשאל המשאיל עמה לא חשיב שאלה בבעלים לפטור וכן אשה ששאלה פרה מאחר ונשאל המשאיל לבעלה לא חשיב שאלה בבעלים כך הוא הגירסא בספרים מדוייקים וכתב ב"י ז"ל ויש למחוק מדברי רבינו תיבת הבעל וכך יש לגרוס שאם יש לה פרה של נ"מ והשאילה לאחר ונשאל הבעל עמה לא חשיב שאלה בבעלים דהא בהשאילה האשה עסקינן כמבואר בלשון הגמרא וכ"כ הוא עצמו בטור ח"מ סימן שמ"ו ואפשר לומר דשפיר גרסינן הבעל בלשון רבינו כאן ורבותא אשמועינן דאפילו הבעל הוא המשאיל והוא הנשאל עמה לא חשיב שאלה בבעלים דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי עכ"ל: (פשע הוא בפרתה פטור זהו כפל למ"ש לעיל בשם ר"י וכבר תמה הב"י למה כתב לעיל בשם ר"י והוא מהגמרא כ"פ):

וניסת פירוש והכניסה לו הפרה ששכרה. ומתה פירוש הפרה:

או פשע בה פירוש הבעל. הבעל פטור אפילו לרבי יוסי דאמר שכר פרה ומשאילה לאחר השואל מחזירה לבעלים הראשונים והוה למימר כאן דהוי כאילו השאיל הוא מבעלים הראשונים אפ"ה פטור דבעל בנכסי אשתו לא שואל הוא אלא לוקח ולכך הוא פטור והאשה חייבת לשלם כשיהיה לה ממון גמרא בפרק השואל. ומכל מקום אם הודיעה את בעלה שהוא שואלת הוא נכנס תחתיה אבל אין לפוטרו בלה"ט משום דשמירה בבעלים הוא דהא בלאו ה"ט אמרינן סלקין אותה כאילו אינה והוא השאילו מהשוכר והא המשאיל דהיינו מי שהשכיר הפרה הוא אינו עם השואל בשום דבר:

אין הבעל אוכל פירותיהן פרק החובל מ"ט פירי תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן ר"ל פירי דאתו מעלמא ולא שכיחי לא תקינו וכמ"ש בסמוך בסימן זה (מסעיף נ"ב ואילך כ"פ):

קודם שניסת להבריח כדלקמן בסימן צ':

אין הבעל אוכל פירות דהרי ע"מ שאינה שלה נשאת דסבור שהמתנה גמורה ועשאום כנכסים שאינם ידועים:

קנתה ואין הבעל אוכל פירות רצה לומר אלא ימכרו וילקח בהן קרקע כדבסמוך דבעין יפה נתן לה ולא שייר לעצמו כלום ונ"מ שאם ימות הבעל בחייה שאז תיקח היא גוף הקרקע ואותו קרקע שנלקח מהפירות:

אלא ישאר בידה נראה דאם רצתה למכור הקרקע מהיום שאם ימות בעלה בחייה שיהא שלו הרשות בידה כדין נכסי מלוג ולא אתא לאשמועינן אלא שלא תאמר הואיל שנתן לה במתנה שתוכל למכרם מכר גמור גוף ופירות מיד ע"ז קאמר דלא. אלא שישאר בידה שיוכל לאכול הפירות ממנו או אם תמות היא בחייו שירשנה: (והוא אוכל פירות דמתנה עם הפרי נתן לה ופירא דפירא לא נתן לה כ"פ: והרמ"ה כתב שאם מכרה כו' עד הפסידה כל מה שנתן הכל מדברי הרמ"ה כ"פ):

כיון שאין לו פירות אין לו שום זכות בקרקע:

אפי' אקני לה על מנת שלא ליורשה שלענין ירושה לא מהני תנאי אלא א"כ כתב לה בעודה ארוסה כדלעיל סימן ס"ט (וע"ל בסי' צ"ב כ"פ):

בין אחר נישואין דה"א כיון דפרט לה שנתן לה גם אחר נישואין דפשיטא הוא אלא ודאי דעתו למיתן לה בדין מתנה שאחר נישואין וק"ל: (אם היה המעות שקנתה בהן גלויים עיין מזה בח"מ סי' קנ"ז כ"פ).

יקחם עם הקרקע והא דכתב בסמוך בשם הרמב"ם שאם נמצאו מעות בידה היא אומרת שהם שלה שנתנו לה במתנה והבעל אומר שמעשה ידיה הן והן שלו דהיא נאמנת שאני הכא הואיל שהוא מוחזק שהמעות אין בידה ובלאה"נ לק"מ שהרי בסמוך כתבתי בשם המ"מ דמיירי דהבעל טוען שמא ומש"ה אינו משביעה היסת אבל הכא אירי בטוען ברי וכמ"ש בשם רבינו יונה אבל עכ"פ קשה למה מהימן הוא להחזיק גם המעות ישבענו היסת ותקחם דמיה אלא צ"ל שאני הכא שהוא מוחזק וק"ל:

אבל אי טענה איהי טענת ברי לכאורה נראה דר"ל שמראה מקום באיך וממי באו לה המעות דאל"כ אי טענה איהי טענת ברי ל"ל דלא הול"ל אלא אם טוען טענת שמא כו' או י"ל דה"ק דדוקא דקא טען טענת ברי אבל אם אין הדבר כן שהוא לא טען טענת ברי אלא שמא ומ"ש שהיא טוענת ברי טעמא דמילתא אתא לאשמועינן הואיל שהיא טוענת ברי והוא שמא ברי עדיף וכן בדברי ה"ה לא נזכר אלא אם הוא טוען ברי או שמא ולא נזכר כלום מטענתה:

עליה להביא ראיה פירוש והמעות פשיטא שיקחם לעצמו הואיל שהוא מוחזק ואפילו הקרקע שהוא בידה שהרי כתב לה שטר עליו ואפילו הכי לא נחשב היא מוחזקת דקרקע בחזקת בעלה עומדת כו':

אפי' הכי אוכל הפירות דהואיל דהיא קנתה קונה ג"כ הבעל דיד אשה כיד בעלה (ור"ל כשנותן אחד מתנה התם מיד שזכתה בה אשה קנאה בעלה דידה כידו וכשמוסיף לומר ע"מ שאין לבעליך רשות בה מוציא הגוף מרשות הבעל אבל הפירות הם שלו כשאר נ"מ אבל כשמוסיף עוד להתנות עוד תנאי כגון המתנה לומר לצורך כך וכך נותנת לך הוי מוציאה כולה מרשות בעל שאפי' הפירות לא יהיו לו בה כ"פ):

שלא יהא לבעל בהן כלום אלא שתאכל אותו את וז"ל הרא"ש הרי פי' מ"ש בתחילה המעות נתונים לך במתנה דלא הוי מתנה לכל דבר אלא למה שפירש הילכך אהני נמי מ"ש ע"מ שאין לבעליך רשות בהן אבל אמר לה מה שתרצי עשי בהן כיון דהוי מתנה לכל דבר קנה יתהון הבעל ותו לא מהני מ"ש ע"מ שאין לבעליך רשות בהם ומ"ש רבי' בסמוך בשם הרמב"ם וז"ל ואם אומרת על מנת כן נתנם לי שלא יהא לבעלי רשות בהן אלא שאעשה בהן מה שארצה משמע דאי אית לה ראייה שנתנו לה בלשון זה דאין לבעלה רשות בה היינו משום דהרמב"ם פסק כשמואל דאצ"ל לה מה שאת נושאת ונותנת לפיך וכמ"ש הב"י וכתב בשם ה"ה דמ"מ צ"ל ב' לישני דהיינו ע"מ שאין לבעליך רשות בו ומה שתרצי עשי בו והיינו טעמא משום דכי א"ל מה שתרצי עשי לא יהיב לה לגמרי דנימא לאלתר זכה בהן הבעל אלא הרי הוא כאומר לא יהא שלך אלא לאותו דבר שתרצה לעשות מהן בכל שעה ושעה וס"ל לשמואל דכי היכי דכי מייחד לה לדבר אחד מיוחד מהני ה"נ כיון דמייחד לאותו דבר שתרצה לעשות מהן כל שעה ושעה מהני שאין קנין חל אלא באותו שעה שתרצה לעשות בהן איזה דבר לאותו דבר בלחוד עכ"ל ורבינו העתיק לשון הרמב"ם ואשמועינן גוף הדין היכא שהיא נאמנת או אינה נאמנת וסמך אמה שכבר כתב הרא"ש באיזה לשון אינו זוכה הבעל:

חלקה בבושתה זהו כדעת הראב"ד דלעיל בסימן פ"ג אבל הרמב"ם כתב לשון הגאונים בלשון אחר:

מתנה נתנו לי פירוש ורוצית ליתן לו פירות מהן רק הקרן ישאר וק"ל: (נאמנת מיהו אם נושאת ונותנת בתוך הבית אינה נאמנת והרי הן של בעל לגמרי ועליה להביא ראיה כ"כ ב"י וע"ל סי' פ"ו כ"פ):

ויש לו להחרים אבל לא תשבע היסת שהרי הוא אין טוען ברי:

עליה להביא ראיה והא דאמר בסמוך שאם אומר ממעשה ידיך הם והם שלי דהיא נאמנת התם היא מודית שיאכל הוא הפירות ולא הוי כנגד החזקה שאמר כאן שכל ממון שנמצא ביד האשה כו':

שבועת היסת וצ"ע מאחר שחשיב שהבעל מוחזק למה היא תשבע מ"ו אבל ה"ה מפרש טעמו שאע"פ שאינה נאמנת לומר אחר נתנם לי ע"מ כו' נאמנת לומר אתה נתת לי שאין האשה מעיזה פניה בפני בעלה בכל דבר שהוא יודע האמת כמוהו ונשבעת היסת לפי שהבעל טוען ברי והיא מוחזקת כדין כופר בכל:

ברצונו או שלא ברצונו והא דלא קאמר שלא תולה ברצון שלה משום דרבותא קמ"ל דאע"פ דרצון שלו עדיף כדאשכחן בסמוך גבי עבדים זקנים שהיא אינה יכולה לעכב והוא יכול לעכב:

קרקע פירותיו מרובין ואינה כלה:

שומעין לזה שאומר קרקע ושניהם יכולין לעכב הבעל יכול לומר דבר שפירותיו מרובין אני חפץ והיא יכולה לעכב ולומר איני חפץ בדבר שהוא כלה והולך:

בתי שכרן מרובין מדקלי שהן עשויין לייבש:

דקלי תמרים ואילני שאר אילנות. דקלי דדקלי מתקיימים הרבה: (ואין קונין דבר שאין גזעו מחליף ר"ל כשבא לקנות בכספים שנפלו לה לא יקנה לעשות קרן אלא בדבר שגזעו מחליף אבל אין קונין בדבר שאין גזעו מחליף אפי' אם ישאר קצת כגון שקוצצין לעצים שישאר המקום וכן גלימא כדלקמן אפ"ה אין קונים: ואם נפל לה כו' בירושה א"צ למוכרה וליקח בהדמים קרקע כ"פ):

שנפל לה אילן כו' ומפרש שם בגמרא בפרק האשה שנפלו (כתובות ד' ע"ט) כגון אילנות של עוזרדין ולא פירי פירות חשיב להם וקוצצין אותו לעצים הם חשובין פירי וקרקע שעומדין עליו הוא הקרן שלה:

השחקים והם נחשבים לה לקרן:

ומ"מ אם נפלו לה מעות ובאים לקנות גלימא כו' אלא דבר שגזעו מחליף ודקלי ג"כ אין גזעו מחליף כדאיתא בגמרא והביאו הטור ח"מ בס"ס רי"ו ז"ל בדקלים ובארזים חופר ומשריש לפי שאין גזעו מחליף ואפ"ה קאמר לעיל בסמוך דקלי ואילני דקלי. דלא מיקרי הכא שאין גזעו מחליף אלא דבר שעומד לכלות משא"כ דקלי שעושה פירות כל שנה אלא שבאם יבא עת שיתייבש ויקצץ קאמר שם דאין תו גזעו מחליף:

אוכל והולך עד שיכלה כך הוא ל' הגמרא:

ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל כו' ומסיק הרא"ש וכתב ז"ל והראב"ד ז"ל פירש הטעם כיון דבמקום החלב והגיזה קנוי לה הוי חלב של כל יום ויום פירי ולא מסתבר דלא מיקרי גזעו מחליף אלא היכא שנשאר מן הקרן קיים עכ"ל:

ונקט עז לחלבה פי' אע"ג דגם יש לה ממנה ולדות וגיזה כיון שהעז גופא היא שלה וה"ה שקשה על מ"ש רחל לגיזתה הלא יש לה ממנה ג"כ חלב ולדות וכן הוא בהדיא ברש"י אבל לפי" הרי"ף לק"מ משום דמיירי שהעז היא של אחרים ואין קנויה לאשה אלא לענין חלב וכן לאחרים לא קנתה אלא מה שפרט כאן:

נשאר לה הגוף לשיור העז בשתחלה ותמות נשאר עורה ובתרנגולת נוצתה ובדקל כשייבש נשאר העץ רש"י אע"פ שבסמוך כתב רבינו שאם תמות האם בעוד הולד קיים הולד ממלא מקום אמו רש"י בא לומר דאפי' תמות האם בלא ולד אפ"ה ישאר קרן מה והא ראיה שקאמר עז לחלבה ולא קאמר עז לולדות אלא שמיירי אפי' אינה בת ולדות:

שאין ראוין עוד למלאכה ר"ל שאין ראויין למלאכה כבידה אבל מ"מ הם ראוין למלאכה קלה:

ואינה יכולה לכופו למוכרן כו' דכך הוא לשון המשנה נפלו לה עבדים שפחות זקנים ימכרו וילקח בהם קרקע והואאוכל פירות רשב"ג אומר לא תמכור מפני שהם שבח בית אביה ומשמע לרבינו דימכרו דקאמר תנא קמא היינו לומר דבבעל תליא מילתא אם רצה למכור ימכור והרמ"ה משמע ליה דהיינו לומר שאיזה משניהם שרוצה למכור ימכור על כרחו של חבירו:

ודוקא כשאינם נטועים בשדה שלה שאביה קנה זיתים בשדה חבירו לאכול פירותיהן עד שיבשו אבל אם נטועים בשדה שלה ד"ה שלא תמכר מפני שהוא שבח אביה:

לעכב עליו מלמוכרן כן צריך להיות:

ואיני יודע למה פוסק בחד כחכמים כו' הר"ן והרב המגיד תירצו שבסיפא גבי אילנות גרס רבי יהודה במקום רבן שמעון בן גמליאל דכ"מ ששנה רבן שמעון בן גמליאל במשנתינו הלכה כמותו ובסיפא פסק כסתם משנה ולא כרבי יהודה עד כאן לשונו אבל מכל מקום עדיין אנו צריכין ליתן טעם מאי שנא דבעבדים פסק דלא ימכרו בעל כרחה ובזיתים יכול למכור וצריך לומר דבעבדים שבח בית אביה שייך יותר דניכרים לעין כולם משא"כ בזיתים בפרט מאחר שאינן עומדים בגינתם: (אפילו הגיע זמן ליקצר כו' אף על גב דהעומד לקצור כקצור דמי חכמים תקנו פירות לבעל והשוו מידותיהן ואמרו כל הנלקט בעודה תחתיו יהיה שלו וע"ל סימן פ"ח כ"פ): (חייב במזונותיהם ובכל צרכיהם כ"פ):

אלא ולדות עיין מ"ש בסמוך וע"ל סימן צ"ב מ"ש הרא"ש אכעין נדון זה:

ולא ולדי ולדות דפירי דפירי לא תקינו ליה רבנן וראייתו מהא דאמר רבי זירא הגונב ולד בהמת מלוג משלם כפל לאשה לדברי הכל מ"ט פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן:

היינו שמכר פירות ר"ל שמכר פירות שגדלו על נ"מ שלה וקנה מהן קרקע ומה שגדל על אותה קרקע קנה ממנה קרקע אחרת וכן לעולם אוכל הפירות דוקא והקרקע שב להיות קרן והוא שלה ודוק: (וכ"כ בעל העיטור עיין בדרישה כ"פ):

ולא נהירא לא"א הרא"ש ז"ל כו' וז"ל שכתב אדברי הרי"ף הנ"ל ולא מסתברא כלל דכיון דהולד דידיה ואי בעי שחיט ליה דליהוי ולד דידיה לדידה עכ"ל ונלע"ד דאפשר דהרי"ף סבר כסברת הרמ"ה שכתב רבינו לקמן סימן פ"ח שהבעל אינו יכול למכור הולדות של נ"מ אע"פ שהן שלו כדי שאם יוציאנה או ימות תתנה דמיהן לו או ליורשיו ונוטלתן והרא"ש כתב עליו שם דל"נ אלא הוא כל מה שירצה יכול לעשות בהן וא"כ הרי"ף סבר נמי הכא שאם ירצה לשחוט הולד היא יכולה למחות בידו וא"כ אין ראייתו ראיה וא"ל כיון דאף לדעת הרמ"ה ולד הבהמה לעולם ברשות הבעל לעשות בו כל מה שירצה אלא שלא ימכרנה ולא יצא מרשותו או רשות בניו אלא א"כ יתן דמיו אם כן מה לי הן מה לי דמיהן ושפיר הקשה הרא"ש דבר שהיא שלו איך לא יטול פירותיו דאם כן הוה ליה להקשות בקיצור אהרי"ף כיון דגם הוא מודה שהולדות שלו איך היוצא מהן לא יהיה שלו ולמה ליה להרא"ש להביא ראיה משחוטה וק"ל ועד"ר:

אבל פירי דפירא דלא אתו מעלמא כו' ז"ל הר"ן אדברי רי"ף הנ"ל ואינו נראה כן אלא מה שאמרו פירי דפירא לא תקינו ליה רבנן כלומר דוקא דבר שאין מצוי כפירות מכירת כתובה בטובת הנאה או ככפילא או כיוצא בו עכ"ל והא דקרי לה פירי דפירא ואף ע"ג דבדבר שאינו מצוי אפי' פירי לית ליה נראה דהאי טעמא דכיון דאינו מצוי מהיכא תיתי דהבעל יאכלנה אלא שתאמר כיון שהבעל אוכל פירות ה"ה שיאכל האי נמי נמצא כיון שזה נלמד מדין פירות מ"ה קרי פירא דפירא ור"ל שנלמד ואתי מדין פירי:

ומיהו נראה אם תמות כן הוא גרסת ספר שבידי (ובספרי בית יוסף גרס ועוד נראה כ"פ) ובספר של קלף לא כתב שם תיבת "נראה אלא הכי גרסינן ומיהו אם תמות כו' וא"ש טפי והוא כלשון הרא"ש אלא שרבינו קיצר בהעתקת הרא"ש ונסתלק תמיהת בית יוסף ע"ש שהקשה הלא (הרא"ש בשם) בה"ג כ"כ ולמה כתב רבינו ועוד נראה כו':

להיות קרן פירוש ונשאר לה (ועיין לקמן בסימן פ"ח כ"פ):

אין הכפל לבעל דהוי פירי דפירי דאתי מעלמא:

ואפילו האם בעצמה עיין בדרישה:

משום רווח ביתא פירוש משום רווח ביתא אינו יכול למכור:

ליכא רווח ביתא שיוציא המעות בשנה אחת:

אחר שלקטן נראה דאחר שלקטן דוקא קאמר וכמ"ש הרא"ש וז"ל כיון שנהנה מן הפירות קודם שמכרן וגם איכא רווח ביתא בכל שנה עכ"ל וב"י הביאו הרי שכתב דבשכבר לקטן מיקרי הנאה קודם שמכרן: (אם הקרקע רחוק הרבה מן העיר שאין דרך להביא משם הפירות לבית ומכר הפירות לשנים מרובות מכור כ"פ):

וצריך להוציא יציאות לטרוח כו' צ"ע ל"ל ה"ט דמעיקרא ליכא רווח ביתא תיפוק ליה מה"ט דאף על גב דאיכא ריוח כיון שצריך להוציא יציאות טוב יותר למוכרם לפירות ויש לומר דה"ט דוקא שייך באף אם יש ריוח ביתא במעות דשייך לומר דאיכא גם כן נגד הריוח הפסד במעות שצריך להוציא ע"ז משא"כ כשהיה מכניס כל שנה הפירות בעינייהו אין האשה מקפדת על הוצאות המעות אם יש בביתה מלא כל טוב מהפירות:

יכול לייחד אחת מהן כו' אע"ג דכשהכניסה לו ב' שפחות אינה מחוייבת לעשות לו מלאכה כ"כ משאם לא הכניסה לו אלא א' כמבואר לעיל בסימן פ' י"ל דהבעל מוחל לה ואינו מבקש ממנה לעשות אלא כאילו הכניסה לו ב' שפחות:

לדעת הרמב"ם אפילו בבית אחר כו' וכתב ב"י וז"ל ודקדק רבינו מדכתב בבית אשה אחרת וכו' עיין ב"י:

שישמשו אותו בבית אשה אחרת ב"י פירש דוקא שישמשו אותו דאיכא רווח לבעלת העבדים דאינה צריכה לשמשו אז ומה לה שישמשו אותו בביתה או בבית אחר כיון שלא נוסף לה שימוש בשביל כך אבל לאשה אחרת אין ליחדה בבית אחר (ויש לומר שגם מש"ר לפני זה דיכול ליחד אחד מהן "לאשה אחרת כו' ר"ל למלאכה המוטלת על האשה האחרת שתעשה לבעלה שיעשה השפחה אותן המלאכות לבעלה וז"ש בשם הרמב"ם שישמשו "אותו) ומ"מ בעיר אחרת אפי' משמשים אותו לא משום דכשהם בעיר אע"ג דמשמשים אותו בבית אחר אחר שיגמרו שימושם אפשר להם לבא אצלה לשמשה לסייע השפחה האחרת משא"כ כשיהיה בעיר אחרת וכ"כ רמ"א ואם כן אין ראיה מהרמב"ם דפליג ארש"י:

אבל לפירש"י כן גרס ב"י (והטעם משום דבכה"ג ליכא רווח ביתא אלא דוקא באותו בית מותר לשמש לאשה אחרת שכן דרך המשמשים לשמש לארחי ופרחי וכמו שכתבתי לעיל סי' פ' כ"פ):