מעשה ידיה שלהן דהא תקנו מע"י תחת מזונותיה (וכשם שאין הבעל יכול לומר צאי מע"י במזונותיך ה"ה יתומים ואלמנה שאמרה יצאו מע"י למזונות ש"ד כ"כ ירושלמי שס"ד ל"ד כ"פ) ע"ל סי' ס"ט ופ':

חוץ ממזיגת הכוס כו' דכל אלו אינה עושה לבעלה אלא משום חיבה:

ומציאה ופירות דטעמא דמציאתה לבעלה משום איבה הכא תיהוי לה איבה פירש"י דהא ע"כ זנין אותה וכן פירותיה לבעלה משום פדיונה והיורשים אין חייבין לפדותה:

לד"ה הוא ליורשים דבחיי בעלה הוי הבלאות לאשה כדי לכסות בהן בימי נדותה שלא תתגנה על בעלה בימי טהרתה כשלובשת בגדים שלבשה בימי נדות הכא תתגנה ותתגנה גמרא בס"פ אע"פ:

כתב הרמב"ם כשבאה לב"ד כו' עד ילכו לדרכם כן דקדק מסוגיית הגמרא ואני אומר שאם היורשים כו' אין זה לשון פלוגתא אלא שבא לפרש שהגמרא מיירי דוקא בגדולים. אבל אם הם קטנים ב"ד מחשבין עמה כו' שהב"ד הם אביהן של יתומים ה"ה:

כתב רשב"ם אלמנה כצ"ל (ולא גרסי' הרמב"ם כ"פ):

אלמנה שניזונת מן היתומים כו' פי' דס"ל דמה שאמרינן בגמרא אשה יורשת שאין לה אפילו שכר טרחה (אלא כל השבח לאמצע והיינו במקום שיש לה חלק בהנכסים וממילא במקום שאין לה חלק כל השבח ליורשים דמחלה טרחתה) כמ"ש לקמן בח"מ סי' רפ"ז הא שאר אשה יש לה היינו דוקא באינה ניזונת אבל בניזונת לעולם אינה נוטלת כו':

שאינה יכולין לשנותה פי' לכפותה שיניחה מלאכת טוויה ואריגה לעשות בעבודת קרקע:

ולענין לשלם ליתומים שכר בטילה של מעשה ידיה יש מחייבין ויש פוטרים עיין בח"מ ר"ס קע"ז בתשובת הרא"ש בשותפין שהתנו שיהיו שותפין בכל דבר חוץ במלאכת ידם כו' דשם כתב דומה לזה אם יקח לנפשו כפי מלאכת ידו ע"ש:

וכתב עוד "הרשב"ם כצ"ל: אם אמרה ראו מה שהניח כו' כל זה מבואר היטב בח"מ סי' רפ"ז ע"ש כ"פ):

השביחה הנכסים סתם פירוש שלא אמרה ראו מה שהניח בעלי ואשביח לעצמי:

וכתב א"א הרא"ש ז"ל משמע מתוך לשונו שאינה נוטלת כו' ז"ל מ"ו פירוש היכא שניזונית מן היתומים עכ"ל וע"ש בב"ב דף רי"א ע"ד ושם הביא דברי הרשב"ם ולא כתב שם מ"ש הראב"ד ורבינו שהביא דברי הראב"ד וכתב אחר כך מ"ש הרא"ש עליו הל"ל וא"א הרא"ש ז"ל כתב אלא שאין דרכו של רבינו לדקדק בהכי וכמ"ש הב"י עליו כמה פעמים. וג' פלוגתות יש בדבר לדעת הרשב"ם אינה נוטלת כלום בשבח ולדעת הראב"ד נוטלת כל השבח ולדעת הרא"ש נוטלת שכר טרחה כל זה כתבתי לפי פירוש מ"ו אבל לי נראה פשוט דהרא"ש לא קאי אלא אסיפא דדברי הרשב"ם אאלמנה שאינה ניזונת ועיין בדרישה שבארתי הכל באר היטב:

אשה יורשת ואחין כצ"ל פי' רשב"ם בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ד) כגון מי שאמר תטול אשתי בין הבנים או שנושא ראובן בת שמעון אחיו ומתו ראובן ושמעון וירשו בני ראובן ובת שמעון את נכסי יעקב אבי אביהן. ועיין בח"מ סימן רפ"ז דשם פירש רבינו בע"א וז"ל שם כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואחר כך מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצא אשתו יורשת נכסיו עם שאר אחיותיה עכ"ל וזה הפירוש נ"ל עיקר דלפירוש רשב"ם קשה דלא הול"ל אשה יורשת כיון דאינה יורשת מכח האישות וגם אינה יורשת מאישה כלום משא"כ לפירוש רבינו קמ"ל דאף ע"ג דהיא אשתו וגם כן בת יורשת אפ"ה מחלה אהדדי:

דמחלי אהדדי פירוש שאם האשה יורשת אז היא דומה לאחין שעמד א' מהן והשביח השבח לאמצע ואינו נוטל אפילו שכר טרחו אבל אינה יורשת אין חילוק במה שניזונת:

ונוטלת שכר טרחה פירוש שכר טרחה יתר על ההוצאה אם עשוי ליטע. והיותר נראה דכאן מיירי בשבח שהשביח מחמת נכסים ולא הוציאה משלה כלום כמבואר בח"מ סימן רפ"ז דדוקא בכה"ג אמרינן שם דמחלי אהדדי ואם איירי כאן שהוציאה משלה כלום קשה אהרשב"ם הלא אפילו האחין לא מחלי אהדדי בכה"ג אלא שהרא"ש מסיים וכתב שבאם עשתה ונטעה בשדה שאינו עשויה לנטעה בזה אין לה שכר טירחא כלל ואפי' הוצאה אין לה אלא כשיעור שבח ודו"ק:

כיון שלא קבלה עליה אחריות דאם קבלה עליה אחריות המעות היו ברשותה והיתה נוטלת כל השבח ומ"ש ואם הן מעות אינה נוטלת אלא שכר טירחא דבר מועט הל' נראה דאינו מדוקדק דהא גם בשאר מלאכות אינה נוטלת אלא שכר טירחא אלא שבא לומר שבמעות שכר טירחא מועטת ואפ"ה אינה נוטלת יותר א"כ הל"ל איפכא ובמעות אינה נוטלת אלא דבר מועט שהוא שכר טירחא:

והיא השביחתן פי' סתם:

משום שלא אמרה ראו "והשביחה כצ"ל וכן הוא ברא"ש שם ונלע"ד דכתב זה לפי דבריו של הרשב"ם דסבירא ליה דתולה באמירתה ראו דאפ"ה כיון שלא אמרה ראו השבח ליתומים כו' אבל הוא סבר דאף אם אמרה ראו מ"מ אינה גובה מהם כמו שמסיק ודו"ק:

כל השבח ליורשים ולא תטול כו' משום דהוי ראוי: