כתב לה נדר ושבועה ז"ל הר"ן ד' תקי"ז ע"א אע"פ שבכאן בגרושה מדבר מדקאמר אין לי עליך ובגרושה לא תקנו נדר אלא בשבועה (ר"ל הואיל שמשביעין אותה אפילו שבועה ממש כמ"ש בס"ס צ"ו) מ"מ הוצרך לפרט ולומר שפוטרת גם מנדר שאל"כ היינו אומרים שלא פטרה אלא משבועה אבל לא מנדר כו' וע"ש (ודוקא אלמנה וגרושה אבל איש אחר שפטרו מן השבועה אף הנדר בכלל נ"י כ"פ):

לא שבועת אפוטרופסת כו' פירוש ל"ת שלא פטרוה אלא מסתם שבועה דהיינו אם טען פרעתיה והיא אומרת לא נפרעתי אבל שבועת אפוטרופוס שיש רגלים לדבר שיש לה משלו הואיל שעסקה בשלו וכן שבועת פוגמת הוי נמי כמו רגלים לדבר שהרי בית דין טוענים בשבילו שתשבע ה"א שהפטור לא קאי על אלו קמ"ל וז"ל האשר"י ע"פ הגמרא משום דמסקא אדעתה בשעת נישואין דלמא מצריך לה זוזי ושקלה מכתובתה ואמרה כתוב לי דלא משבעת לי ואגב פיטור זה בקשה לפוטרה אף אם הושיבה חנוונית או מינה אותה אפוטרופוס וגם נמי פיטור דשבועת ע"א בכלל עכ"ל:

כתב הראב"ד שלזה אינו מועיל הפטור דנהי דטפי מנפשו הימנה טפי מע"א לא הימנה:

אם גירשה ומתה כלומר שדין זה לא שייך אלא בגרושה ולא באלמנה כדבסמוך:

ואת הבאים ברשותה ר"ל שיכול להשביע גם הבאים ברשותה:

אבל אם היא עדיין קיימת כו' דלא פטרה אלא אם כן אם היא תקח הכתובה לעצמה:

אלא אם כן תשבע היא שבועה הנ"ל דהיינו שבועת עד אחד או פגימת שטרה או באחד משאר שבועות הנ"ל בסימן צ"ו ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות וכן כתב רש"י והרא"ש והבית יוסף וז"ל נ"י שם דף תקי"ז סוף עמוד א' דאם היא חיה איך ישבעו הלקוחות ששטר זה אינו פרוע והלא למחר תאמר שהיא פרוע ומהימנא במיגו שיכולה למחלו וכן הדין במלוה עכ"ל ואף שרבינו כתב שישבעו הלקוחות שלא פקדתנו מכל מקום שמא היא תברר שאמרה ליה שהוא פרוע והיותר נראה שסבירא ליה כמו שכתב הרי"ף שהיכא שיבורר ויהיה שבועת חנם אף שלא יהיה שוא אין משביעין וכמו שנתבאר בח"מ סימן ע"ב בדין משכון ע"ש גם יש לומר כשהיא בחיים לא סגי להו בשבועה דלא פקדתנו:

ומשביעין ג"כ יורשיה הבאים ברשותה כו' פירוש שבועה הנ"ל דלא פקדתנו אין הבית דין משביעין אותה אלא א"כ יטעון הבעל עליהם לומר שפרע לאמם ואומר ישבעו לי המה שלא ידעו שפרעתיה אבל שבועת הפגימה אף בלא טענתו כשבאין לגבות כתובה ופוגמת אותה המה בטענותיהם אזי הבית דין מעצמן טוענין שישבעו ולכך שינה רבינו הלשון וכתב לעיל ז"ל אבל "משביע את יורשיה רצה לומר הבעל וכאן כתב "ומשביעין רצה לומר הבית דין גם מה שכתב לפני זה אבל אם היא עדיין קיימת לא יתנו ללקוחות כו' האי לא "יתנו בלשון רבים קאי גם כן אבית דין שאף אם הוא לא טען הבית דין טוענים ומטעם שכתבתי דכל היכא דאיכא למיחש לשבועת שוא או חנם אין מניחין ללקוחות לישבע וליטול. והא דכתב אם פגמו הכתובה ולא כתב אם אמם טוענת בעצמה שפגמה ומתה שמשביעין לבניה וכמו שנתבאר לעיל ר"ס צ"ו ששבועה כזו יורשה לבניה משום אורחא דמילתא נקט דכשהיא היתה באה לבית דין ופגמה כתובתה גם כן היתה נשבעת קודם מיתתה או יש לומר שאם אמם בעצמה פוגמת הכתובה הוא בכלל מה שנתבאר לעיל בסמוך אבל משביע את יורשיה אם גירשה ומתה כו' שקאי על כל השבועות הנזכרות בתחילת הסימן וגם פגימת כתובה בכלל:

כגון לקוחות שקנו ממנו פי' גם לקוחות יוכלו להשביעה אבל אם פטרה גם נגד באי כחו משבועה ס"ל להרא"ש והרי"ף דאין לקוחות בכלל כמ"ש בסמוך דאין נאמנות מועיל נגד לקוחות אע"פ שלהרא"ש נוכל ליישב שמכח חומרא כתב בסמוך דאין מועיל ולא מכח דינא מ"מ לדברי הרי"ף ור"ח צ"ל שבאי כחו הם אפוטרופוס שמינה בביתו ולא לקוחות:

אותה ואת יורשיה עיין מ"ש ב"י לעיל סי' צ"ו ומ"ש עליו: (כדפרישית לעיל בסימן צ"ו כ"פ):

ואפי' אם פגמה כתובתה או היורשים כו' וז"ל הרא"ש ול"ד לשבועת אפוטרופוס דאע"ג שפטרה ממנו ומיורשיו אם נעשית אפוטרופוס אחר מיתת בעלה צריכה לישבע דהתם לא פטרה אלא מאפוטרופס של ממונו שאף יורשיו לא ישביעום על שנעשית אפוטרופוס על ממונו וכשמת יצא הממון מרשותו ונכנס לרשות היתומים ואאפוטרופוס של ממון היורשים לא פטרה. אבל שבועת הפוגמת פטרה מכל פגם שיבא לאותו כתובה שכתב לה ממה שיהיה ולמי שיהיה. ועוד (מתחלה בשעת פיטור השבועה) מסקא אדעתה דלמא לא יוכלו יורשיו לפרוע כתובתה בבת אחת ותצטרך לפוגמה ע"כ בקשה שיפטרנה מן השבועה גם מיורשיו אבל לא מסקא אדעתה כלל שיורשים ימנוה אפוטרופוס עכ"ל:

או היורשים או אפילו יורשים מן היורשים ר"ל או היורשים אומרים שנפרעו קצת מהיורשים נמצא שפוגמים היורשים הכתובה מן פרעון היורשים של הבעל ורישא מיירי שהיורשים טוענין שנפרעו קצת מהבעל אבל אין לפרש דר"ל דאפילו יורשי יורשיה אינו יכול להשביע דזה פשיטא דהכל בכלל פטור יורשים הוא ועוד דא"כ הל"ל נמי שיורשי יורשי הבעל אינן יכולין להשביעה אותה ואת יורשיה וגם לשון או ולשון מן לא א"ש וק"ל:

שאפי' ע"י גלגול אין יכולין להשביעה ואע"ג דשותפין והאריסין שחלקו ולא השביעו זה את זה בשעת חלוקה שאח"כ אין יכולין להשביע זא"ז ואפ"ה אם נתחייב זא"ז שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו גם את זה. שאני הכא שפטרה בפירוש אשיר"י ועיין בדרישה:

ורב אלפס כתב שאפילו לא פטרה כו' שנעשית בחיי בעלה פירוש מאחר שהבעל לא הזקיקה לשבועה לא ע"י עצמו ולא ע"י צוויו שישביעוה בניו אחרי מותו ועיין בר"ן דף תקי"ז ריש ע"ב (בנ"י פרק הכותב דף קי"ח משמע דאם היתה אפוטרופוס בחיי בעלה ונמשך כך לאחר מותו או שמינה האב בחייו שתהא אפוטרופוס על ממונו לאחר מותו דזהו מיקרי אפוטרופוס של חיי בעלה אבל מינוה היתומים הוה דלאחר מיתה ד"מ כ"פ):

ומיהו על מה שמכרה כו' פירוש אם פטרה שאמרינן שאינו מועיל אלא לאפוטרופוס שנעשה בחיי בעל אבל אינו מועיל למה שנעשית לאחר מותו מ"מ לענין זה מועיל דכי היכי דמקילין לענין זה לזבוני בלא אכרזתא ה"נ מקילין שלא להשביעה שאם היה לה לישבע מימנעה ולא עבדה וגם מתוך המהירות א"א להזהר שלא תוותר ושלא תהנה הלכך אפי' ע"י גלגול לא משבעינן לה אשר"י:

מנכסי קאי גם אדלא נדר ודלא שבועה:

מנכסי אילין פירוש דאז פטרה מכל מי שיחזיק בנכסים אלו הן הוא הן יורשיו או באי כחו משא"כ ברישא דקאמר מנכסי דמשמע כל זמן שהן בידי ועד"ר:

לגבות מלקוחות בלא שבועה ומה שפטרה מבאים מכחו היינו אפוטרופוס שמינה על נכסיו:

לפיכך פירוש הואיל שאין הפטור מועיל אלא לגבי דידיה ולגבי יורשיו ולא גבי אחריני:

ומהיורשים בלא שבועה פירוש אע"ג דמיורשיו גובין בלא שבועה ומהני נאמנות גבייהו מ"מ גבי לקוחות לא מהני ואף שר"ח פסק לקמן דאף לגבי יורשים לא מהני נאמנות וצריך לעולם שבועה אפ"ה קאמר שפיר שלא בשבועה דהיינו היכא שקנו מיניה ועיין בספרי בפרק הכותב מ"ו ועיין בח"מ סי' ע"א שכתב כל זה:

אם מכר קודם הנאמנות כו' פירוש אף שהבעל חוב היה קודם ללקוחות מ"מ אפשר שיכתוב לה ב"ח מתחלה שטר בלא נאמנות ואחר שקנאו ממנו הלקוחות כתב הנאמנות לב"ח:

וי"א דהיינו דוקא שכתב לה הנאמנות בשטר כו' פירוש הי"א סוברים כרבי' זרחיה רק שמוסיפין דאפי' אם הנאמנות קודם אינו מועיל אלא דוקא שכתב כו':

האידנא דנפישי רמאי ויש לחוש לקנוניא דשמא פרעו והחזיר לו השטר (לטרוף מן הלקוחות שלא כדין כ"פ) אשיר"י: (ואבא שאול פליג את"ק ר"ל הא דכתב רבינו לעיל בסימן זה דאם פטרה מיורשיו דמהני הוא דברי ת"ק דמתני' אבל אבא שאול פליג ע"ז כ"פ):

אף גבי יורשים עיין בדרישה:

דלא מהני כלל גבי יורשים וה"ה בלא אשה אלא אף בשטר הלואה אפי' פירש הנאמנות אף על היורשים אינו נוטל בלא שבועה מן היורשים וממילא אם מת המלוה אין מוריש שבועה לבניו וכ"כ ר"ן בהדיא ולקמן בח"מ סימן ק"ח כתב הטור איפכא דמועיל פטור אף לגבי יורש והארכתי בספרי פ' הכותב ע"ש עכ"ל מ"ו וצ"ע דלמא שם בח"מ איירי בקנו מיניה:

ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל צ"ע הא כתב לעיל בשם הרא"ש האידנא דנפישי רמאי נכון להחמיר כר"ח כו' משמע דוקא מכח דנפישי רמאי אבל מדינא ס"ל דנאמנות על הפטור מועיל לגבי יורשיו נלע"ד דלעיל איירי דוקא בדקנה לה על הפטור וכמו שיישב מ"ו לדברי ר"ח ודו"ק:

וכתב ר"ח ודוקא דלא קנו מיניה דמשום כתיבה בעלמא אע"פ שהוא בשעת נישואין שהדברים ההם נקנו באמירה אפ"ה לא דחינא תקנתא דרבנן דהבא ליפרע כו' בשבילה דלמא לא גמר ומקני לעקור תקנת חכמים אבל קנו מיניה כבר גמר והקנה:

דאלים כח הקנין לפוטרה גם מהיורשים אפי' לא פטרה בפירוש אלא כתב נקי נדר או בלא נדר לחוד וגם הרא"ש מודה בזה אע"פ שלעיל סימן צ"ב כתב דאין כח בקניין ליתן יתרון בל' מה שאינו במשמעותו שאני הכא דגם בלא נדר לחוד משמעותו פטור גם מן היורשים כדאמר אבא שאול בהדיא אלא שאמר שהחמירו חז"ל גבי יורשים שלא לגבות מהן אלא בשבועה אף בפטרן אביהן בפירוש והיינו דוקא כשלא קנה אביהן על הפטור אבל בקנה על הפטור כ"ע מודו דמהני פטור אביהן כיון שהממון שלו אף לגבי היורשין וק"ל:

תו לא מייחד לה אחריני פי' תו לא מתפסה צררי דהיינו ייחד (ואין להקשות דמ"מ צריכה לישבע שלא תפסה כלום כדלעיל סימן צ"ו די"ל דעיקר השבועה הוא שלא התפיסה צררי ואגב צריכה לישבע שלא תפסה ודו"ק כ"פ):