Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והתועים בדעתך ישפטו. פי' העוברים על דבריך ישפטו כנגד צדקה ומשפט רש"י:
וצריך לאומרה מעומד ואע"ג דאמרינן לקמן גבי השכים לצאת לדרך רשב"א אומר בין כך ובין כך קורא ק"ש ומתפלל ולא חייש לתפלת י"ח מעומד היינו טעמא כיון שהוא י"ח ברכות ואם היה צריך להתעכב בהם יהא לבו טרוד מחמת העיכוב ולא יכול לכוין אבל הביננו אין בה אריכת דברים כ"כ ויכול לכוין מעומד אשר"י בפרק תפלת השחר וצ"ע דהא פליגי אבוה דשמואל ולוי בהא דהוי מקדמי ומצלי מעמוד השחר וס"ל דמעומד עדיף כמ"ש רבינו לעיל סוף סי' פ"ט והרא"ש פסק כוותייהו וא"כ כאן לק"מ ודוחק לומר שהרא"ש ס"ל שהאי דין דהביננו קאי אפילו לרשב"א ונראה דע"כ ל"פ אלא בשעה שהוא יוצא בהשכמה ויש לו פנאי להתפלל אם יתפלל תפלה מעומד ולא יסמוך גאולה לתפלה או טפי עדיף למיסמך גאולה לתפלה ולא יעמוד אבל כ"ע מודו דאם אירע שצריך להקדים לדרך או שהקדים וסבר שיהיה לו פנאי לעמוד בדרך ואח"כ קרה לו דחק שלא היה לו פנאי בזה כ"ע מודים דיתפלל כשהוא מהלך כרשב"א ולכך פריך הרא"ש דגם בהביננו דלא התירו להתפלל כ"א בשעת הדחק למה הצריכוהו לעמוד ותדע שכן הוא מדפריך במאי קמיפלגי ומשני דת"ק סבר דתפלה מעומד עדיף ש"מ דס"ל דעמידה עדיף טפי מבמהלך אבל במהלך מיהא נמי שפיר דמי דאל"כ היה לו לומר דת"ק סבר דצריך תפלה מעומד וק"ל:
חוץ מבימות הגשמים כו' שא"א לכללה כשאומר ודשננו בנאות ארצך ותן טל ומטר דאתי לאיטרודי וז"ל ב"י כלומר לטעות בדברים קצרים שבקל אדם יכול לדלג ב' או ג' תיבות או להוסיף אותם עכ"ל ולענ"ד נראה דר"ל דיאמר השאלה שלא במקומה וזהו טעות דיקדימה או יאחרה מלאומרה בברכת ברך עלינו:
וחוץ מבמ"ש בגמרא פריך ונכללה מכלל הביננו ה' אלהינו המבדיל בין קודש לחול דהא בתחלת התפלה לא מיטריד ויכול לכוין יותר מבאמצע התפלה ואסיקנא בקשיא וכתב הרשב"א אע"ג דסלקא בקושיא לא אידחי' כיון דלא סליק בתיובתא והר"י נתן טעם מפני שהיה נראה שהבדלה היא ברכה בפני עצמה ואינה ברכה בפני עצמה אלא דינה לכוללה בברכת אתה חונן עכ"ל וק"ק למה לא אמר זה הטעם ג"כ בשאלה והיה נראה דדוקא בהבדלה שאינו ענין לברכת אתה חונן היה נחשב לברכה בפני עצמה משא"כ ותן טל ומטר שהוא מעין ודשננו בנאות ארצך. אך ק"ק דא"כ הוא היה לתלמודא לומר תירוץ זה ומדלא אמרה ודאי לא ס"ל לתלמודא האי סברא למיחש ואפשר לומר שהמתרץ כשהשיב לו מתחלה דילמא אתי לאיטרודי היה כוונתו לומר שמא יטרד פעם אחר ויחשבו לברכה בפני עצמו ולא כסברת ר' יונה ולא היה חושש שיטרד וידלג אך שהמקשן סליק אדעתיה שהשיב לו טרדות של דילוג והתרצן הואיל וידע האי שינוייא לרוב פשיטותו בעיניו לא חש להשיב על אתקפתא בתרייתא וק"ל:
מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת משמע לכאורה שצ"ל גם אתה חונן כשאומר אתה חוננתנו ואומרים באמצע אתה חוננתנו וכ"פ ר"י וב"י הביאו וצ"ע שר' מנחם כ' שטעות לומר אתה חוננתנו ואתה חונן ובעל הסדר המנהגים הביאו ועיין בסי' רצ"ד בב"י שמשמע גם כן לאומרו ומיהו בכאן אין ראייה דמ"ש דצ"ל הבדלה אינו ר"ל נוסח אתה חוננתנו אלא ר"ל ותבדילנו ה' אלהינו בין קודש לחול ועוד מ"ש בחונן הדעת אינו ר"ל התחלת הברכה אלא סוף חתימת הברכה שמסיים חונן הדעת וק"ל. וכ"כ לקמן סי' רצ"ד בשם ב"י ורמ"א ומ"ו ז"ל וע"ש דלא כרמ"י דפסק שם לומר תרווייהו והוכחתי שם דלא דק:
כתב הרמב"ם כו' עד ואפשר שחושב פועלים. כשעת הדחק עיין מ"ש בדרישה שוב מצאתי כתוב בשם מהרל"ח שישב זה. ז"ל שאילו מהגמרא ה"א מאי מעין י"ח דקאמר מעין כל ברכה וברכה כדפי' רבא לדברי ר' דוסא ואע"ג דקי"ל כשמואל דפי' מעין י"ח דר' דוסא ר"ל הביננו הא כיון דמצינו דלייט אביי אמאן דאמר הביננו הכי קי"ל אם לא בשעת הדחק כשהוא בדרך וא"כ ה"א פועלים שאומרים כן תדיר מעין י"ח ודאי ר"ל מעין כל ברכה מש"ה מייתי דברי הרמב"'ם דכתב בהדיא דר"ל הביננו ואפ"ה מותר ומש"ה מסיק רבינו דצ"ל דמחשב לפועלים כשעת הדחק עכ"ל ותירוץ זה דוחק בעיני שיהיה האי מעין י"ח שלא כמעין י"ח דר' דוסא דא"כ לא ה"ל לגמרי לסתום אלא לפרש ועוד שאר קושיות שעוררתי ע"ז מלקמן סי' קצ"א לא נתיישבו לכן מחוורתא כדפירשתי בדרישה ועיין מ"ש עוד מזה לקמן בסי' קצ"א:
אפי' אם ינוח בעיר באמצע היום כ"כ כלבו בסי' פ"ז בשם התוס' וכתב עוד אבל אם דעתו ללון בעיר ואח"כ נמלך ויצא ממנה לעבור ממנה חוצה לה או לשוב לביתו צריך לחזור ולהתפלל אותה פעם אחרת עכ"ל משמע דמכ"ש אם לן בדרך באושפיזא בלילה שצריך לחזור ולאומרה ביום:
וי"ל אותה אחר שהחזיק בדרך גם הר"מ שהיה סומכה ליהי רצון היינו כשהיה מתפלל בדרך וזהו שכתב רבינו כשהיה יוצא מהר"ם לדרך בבוקר ומשמע לי מתוך דברי רבינו שגם מהר"ם ס"ל שא"צ להיות פותחת בברוך מטעם שכתב רבינו לפני זה ומ"מ כשהיה יוצא לדרך היה סומכה דהכי עדיף טפי וזהו דומה לברכת אלהי נשמה דלעיל דאף שכתב רבינו דאינה צריכה להתחיל בברוך כמ"ש בסי' ו' ומ"מ חזר לכתוב בס"ס מ"ז בשם הרא"ש דהמשכים קודם עלות השחר יברך ענט"י ואשר יצר ואלהי נשמה וה"ט כיון דיכול לסמוך לברכה הכי עדיף טפי וכמ"ש לעיל דכוותיה וממילא כשלא יצא לדרך בבוקר היה אומר כן בלא סמיכת ברכה ומשמע נמי לכאורה דמה"ט סומכה לברכת גומל חסדים שהיא ברכה כוללת כל החסדים ומעין הצלת הדרך נמי היא אבל מל' הכלבו והביאו הב"י שכתב ז"ל שאלו אל הר"מ ז"ל למה תפלת הדרך חותמת בברוך ואינה פותחת בברוך והשיב שהוא סומך אותה לעולם לא' מן הברכות הפותחת בברכה כגון לא' מאותן ברכות דאשר נתן לשכוי בינה עכ"ל ומשמע מכאן דברכת גומל חסדים לאו דוקא וגם מדאמר לעולם היה סומך לכאורה נראה דה"ה אם היה יוצא באמצע היום היה סומכה לאחרת כגון ברכת אשר יצר דהטלת צרכיו לאחר שהחזיק בדרך או שאכל פרי ובירך אחריו וסמך תפלת הדרך לאותה ברכה דמ"ש סמיכה לנותן לשכוי בינה או לברכה אחרונה דפרי או אשר יצר וכדומה לזה וק"ל:
וישמחו בי חבירי פירש"י הרי שתים רעות שאגרום להם עונש ע"י אבל שמעתי פי' אחר וישמחו כו' מילתא באנפי נפשיה היא תגרום שאומר דבר טוב והגון עד שישמחו בי חברי על טוב שכלי:
אני עמל והם עמלים כו' כתב הר"ר יונה וא"ת למה הוצרך לחזור זה והלא הוא בכלל מ"ש תחלה אני עמל ומקבל שכר והם עמלים ואינם מקבלים שכר. וי"ל שהוא דבר בפני עצמו ור"ל כשאני רואה שעוברים הימים הזמנים אני מרגיש בעצמי שאני רץ בכל יום להתקרב למיתה מפני זה אני מכין צידה לדרך כדי שאזכה לחיי העוה"ב אבל הם אינם מרגישים במיתתם כלל ואינם מכינים צידה לדרכם: