ולאחר שסיים י"ח פי' ולדידן י"ט עיין בב"י שכתב בשם ת"ה סי' י"ג דהטעם דש"ץ אינו חוזר לאחוריו אחר תפילתו שמתפלל בקול רם משום שממתין עד סוף הקדיש שלם שתקנוהו חכמים לש"ץ אחר כל תפלה אלא שמפסיקין בקריאת ס"ת וסדר קדושה ובכה"ג דכולהו לסדר התפלה י"ח הן באין עכ"ל. מכאן משמע דאסור לש"ץ לדבר ביני ביני כיון דהכל מעין תפלה א' היא והקדיש חוזר על כולן:

ויש מוסיפין לומר כו' אפשר שמ"ש ויש מוסיפין לומר מלכנו אלהינו יחד שמך בעולמך וזהו תחלת התוספת ועוד יש בו דברים עשה למען שמך ע"ל ימינך כו' והשתא א"ש מ"ש והכי איתמר בהגדה כו' ב"י. וראייה לדבריו שהרי אח"כ כתב רבינו ע"פ הנוסחא דמתחיל מלכנו כו' ומזכיר בו בכל פעם בסוף ע"ל שמך כו':

מידי דבעי ר"ל מאי דצריך:

רשותיה בידיה דה"א דאסור לומר תחנונים כיון שכבר סיים בג' אחרונות דמחשב ככלב ששב על קיאו וזהו מכוון למ"ש לעיל בסי' קי"ט בחילוק הד' ענינים שכתב ר' יונה ע"ש:

אלהי נצור עד צורי וגואלי ה"ה ביה"כ צריך לומר אלהי נצור בתר אלהי עד שלא נוצרתי וכ"כ במנהגים שם וכן בתשב"ץ: