ויענו אחריו קדושה נראה מדברי רבינו שאין הציבור אומרים עם החזן נקדישך אלא שותקין ומכוונין למה שש"ץ אומר וכשמגיע לקדוש אז יענו ואומרים קדוש וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ד' סימן י"ט ב"י:

כשם שמקדישים אותו כצ"ל במ"ם ולא שמקדישין אותו בנו"ן וכ"כ מהררי"ו בחידושיו סי' ל"ד וכתבתי זה לאפוקי ממה ששמעתי מדקדקים אומרים אותו בנו"ן והטעם נראה שלא יראה כאילו אמר שמקדישים אותו כמו מותו חלילה כשתסמוך מ"ם לאל"ף וכ"כ לעיל בסי' ס"א ומהררי"ו כתב לאומרו במ"ם וז"ל שם סי' ל"ד נ"ל שי"ל מעריצים ומקדישים כולהו במ"ם ולא בנו"ן וראייה שכתב בא"ח שיש להפסיק בין ממליכים ובין את ומסתמא דה"ה בקדושה י"ל כמו שמקדישים כו' עכ"ל א"ח ומדהצריך א"ח להפסיק בין ממליכים לאת ש"מ שס"ל שצריכין לומר ממליכים במ"ם וה"ה לאינך והטעם נראה משום דבל' הקדש שייך לומר במ"ם ולא בנו"ן:

ויש בו י"ד תיבות ר"ל עד וקרא רא"ף:

ויש בו י"ד תיבות לפי גירסת הספרים דגרסינן וכן כתוב על יד נביאך הוה י"ד תיבות עד וקרא דמשם ואילך לא חשיב ליה דלא הוה נוסח דשבח רק לשון הפסוק אבל לפי הספרים דלא גרסינן וכן כתוב כו' הוי חשבון י"ד תיבות עד קדוש:

ובני אשכנז וצרפת כו' ונושאים גופן כתב ב"י ז"ל לשון רבינו אינו מכוון שנראה קצת מדבריו שבני אשכנז נושאים גופם כלפי מעלה ולא בני ספרד ואינו כן שכולם נושאים גופם כלפי מעלה ואין ביניהם אלא שאלו נותנים עיניהם למטה ואלו נותנים עיניהם למעלה ולעד"נ דהמשך לשון לא הוה אלא ובני אשכנז נושאין עיניהן למעלה וזה הוי סיום דבריו כלומר שבזה חולקים האשכנזים על הספרדים שנותנים עיניהם למטה והם נותנין עיניהם למעלה ומה שמסיים והולך ונושאים גופם כו' לא כתבו לפלוגתא רק כדי שידמה אל הסמך שמביא אח"כ מספר היכלות וק"ל:

ונושאין גופן כו' ז"ל שבולי הלקט מה שנוהגין העולם לנענע עצמן בקדושה מצאתי כתוב הטעם בשם רש"י דכתיב וינועו אמות הסיפים מקול הקורא אם אבנים ועצים היו מתנועעים ומזדעזעים מאימת המלך כ"ש אנו שאנו מכירים שיש לנו להזדעזע מאימתו ב"י:

אם תאמרו ותגידו לבני מה שאני עושה כו' ומסיים בהכי אין לי הנאה בעולם כו' באותה שעה אני אוחז בכסא כבודי כו' בדמות יעקב ומחבקו ומנשקו ומזכיר גלותם וממהר גאולתם: