Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יודע לחזור למקומו אין מסלקין אבל אם דילג קללת ולמלשינים כו' וכ"כ הרשב"א פרק תפלת השחר:
מסלקין פי' לע"ע על זמן מה שמא אפיקורסת נזרקה בו אבל אין מעבירין אותו לגמרי. וכן דעת הרמב"ם בפ' ט"ו מתפלה ולא כדעת רבינו יונה שס"ל שמעבירין אותו לגמרי:
ירושלמי ש"ץ שדלג ב' או ג' ברכות אין מסלקין אותו חוץ ממי שלא אמר תחיית המתים עיין בדרישה:
תחיית המתים שמא כופר הוא ובונה ירושלים שמא אינו מאמין גבי תחיית המתים נקט ל' כופר מפני שהוא דבר חוץ לשכל כופר בו כלל לפי שהוא אי אפשר בעיניו וגבי בונה ירושלים אע"ג שהוא קרוב לשכל אבל אינו רוצה להאמין בזה וק"ל:
אע"פ שהעובר כו' צריך לסרב כדפי' לעיל הכא כו' אע"פ שגם זה מפורש לעיל בסי' ס"ג מ"מ חזר רבינו וכתבו כאן כיון שכאן הוא עיקר מקומו של דין טעה בתפלה:
ובכל מקום שיחיד חוזר ש"ץ חוזר כו' פי' כל מקום שאם טעה ביה יחיד ולא אמרו חוזר גם ש"ץ חוזר. כגון טעה ודלג ברכה אחת או שאלת מטר וכל כיוצא בו וק"ל:
אם טעה כשמחזיר התפלה כו' דייק רבינו לכתוב כשמחזיר לאפוקי טעה בתפלת לחש וכמ"ש בס"ס זה בשם הרמב"ם:
חוץ מבר"ח שחרית כו' בס"פ תפלת השחר תניא טעה ולא הזכיר של ר"ח שחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת מוסף לפניו אמר רבי יוחנן ובציבור שנו זו היא גירסת רי"ף ורא"ש וכתבו דטעמא דבציבור אין מחזירין היינו מפני טורח ציבור וז"ל ר' יונה ובציבור שנו פי' כשש"ץ טעה אין מחזירין אותו מפני טורח הציבור כיון דתפלת המוספים לפניו שיזכיר בה מניין ר"ח אבל יחיד בין שהיה מתפלל בביתו בין שהיה מתפלל בציבור מחזירין אותו וכתב הרא"ש בטעה ולא הזכיר במוספין לא סמכינן אמה שהזכיר בתפלת שחרית שלפניה וכן לא ממוסף למנחה וכ"כ הרמב"ם פ"י מהל' תפלה ומבואר בדברי הרמב"ם דהיינו דוקא כשסיים תפלתו דאז איכא טירחא:
כתב בספר המצות על שם ה"ג כו' עיין בדרישה:
והכי מסתבר דמ"ש בשבת וי"ט מר"ח כתב ב"י איכא למימר דיש שינוי דבר"ח שהוא יום עשיית מלאכה הקילו בכך מפני טורח ציבור כדי שלא יתבטלו ממלאכתן אבל בשבת וי"ט מחזירין הילכך ודאי משמע דר"ח דוקא קאמר עכ"ל ולי נראה דשפיר קאמר רבינו דהא בה"ג עצמו כתב דטעמא משום דטורח ציבור הוא וטרחת ציבור שייך כ"כ בשבת וי"ט כמו בר"ח דאין הציבור נוחין באריכות התפלה יותר מדאי וק"ל:
וכן מ"ש שגם במוסף אין מחזירין לא נהירא כו' ז"ל ב"י כלומר מ"ש בסמ"ג הנ"ל בשם בה"ג לא נהירא ומ"מ אין לשון רבינו מדוקדק דמאחר דסמ"ק נמי סבר בהא כסמ"ג כך ה"ל לרבינו לכתוב ומ"ש שגם במוסף אין מחזירין כן כתב ג"כ בסמ"ק ולא נהירא ועיין בדרישה:
כתב הרמב"ם ז"ל כו' חוזר לעולם כמו היחיד פי' חוץ משחרית דראש חודש שהרי תפלת מוסף לפניו וכמ"ש הרמב"ם בהדיא פ"י מה"ת והביאו ב"י לעיל ומיניה דייק בית יוסף דגם הרמב"ם ס"ל כה"ג דדוקא בשחרית דר"ח ומפני ביטול מלאכה אבל לא בשחרית דשבת וי"ט. וכבר כתבתי שאינו מוכרח מיהו להאי גירסא קשה מ"ש ויחזור לעולם שהרי עכ"פ בשחרית דר"ח אינו חוזר ולפי מ"ש ב"י גירסא אחרת מ"ש בה"ג וכן ש"ץ שטעה כשמתפלל בקול רם ע"ד זה הוא חוזר (ר"ל כמו היחיד ומיירי בשאין תפלת מוסף לפניו) אבל אם טעה ש"ץ כשמתפלל בלחש אני אומר שאינו חוזר אלא סומך על התפלה שמתפלל בקול רם והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר עכ"ל ולגירסא זו אתי שפיר תיבת לעולם ור"ל בין בלחש בין בקול רם בין מוסף לפניו או לא ולפ"ז נמי משמע דגירסא שלפנינו דכתב ברישא שאם טעה ש"ץ בתפלתו דבלחש אינו חוזר לאו כללא הוא שהרי לגירסא שהביא ב"י אם טעה בג' ראשונות חוזר וק"ל: