שכל דבר שחוצץ בטבילה וכו' פי' כגון רובו אפי' אינו מקפיד ומיעוט המקפיד כ"כ הסמ"ק וטבעת דמקפיד להסיר בלישת בצק נקרא מקפיד עליו וב"י מסיק וכתב ע"ז ונראה דאפי' טבעת רפוי' צריך להסיר בשעת נטילה משום דלא בקיאין ברפיון א"נ דלא ליתי להתיר אף במהודק. וא"ת מ"ש בנטילה ובטבילה דצריך להסיר הטבעת ומ"ש בנטילת לולב דפסקינן בהלכות לולב דא"צ להסיר ממנה וי"ל דשם לא בעינן אלא לקיים ולקחתם וכשנוטלו ואוחזו ברוב ידו סגי משא"כ בנטילה וטבילה דאפי' חציצה כל דהו חייצי. ומה"ט כתב ג"כ בהג"א דצריך ליזהר מגלד שע"ג המכה ומשחין שנתרפא ונעשה עור למעלה ומיהו מסיק בסמ"ק דהיינו דוקא אם מקפיד עליו ואינו מצטער בהסרתן וכ"פ רמ"א:

ואם יש לו צואה שלא כנגד הבשר וכו' הטעם שיש חילוק ביניהם פי' הרשב"א וז"ל וטעמא דבצק משום דמהודק ודבק הרבה. אבל צואה כל שעה אדם נוטלה לפי שהיא מסרחת וכשהיא שם אינה מהודקת וא"א לחוץ עכ"ל. ורבינו תופס סברא זו לצואה שכנגד הבשר. כתב הרשב"א בדיני טבילה איזהו שלא כנגד הבשר היה הציפורן גדול ועודף על הבשר ונמצא צואה בציפורן תחת אותו מקום שעודף על הבשר זהו שלא כנגד הבשר עכ"ל ומ"ש רבינו ואם אינו מקפיד עליו אינו חוצץ כתב הב"י שפשוט הוא שאינו קאי לצואה שכנגד הבשר דסמיך ליה אלא אצואה שלא כנגד הבשר ובצק שכנגד הבשר:

טיט היון הוא טיט של בורות:

שיעור הנטילה לרי"ף של היד וכו' וכתב א"א הרא"ש כו' וחולקין בגירסת הברייתא ופסקו כריב"ל המחמיר עיין בפרק כל הבשר בגמ' וב"י הביאו:

שיעור לנט"י להרי"ף כל היד עד הקנה של זרוע כתב הרשב"א דיש לנהוג כהרי"ף וכתב בב"י שבאמת שכן ראוי לנהוג לצאת נפשו מפלוגתא רק שיתנה ויאמר שאינו עושה כן בתורת חובה אלא בתורת רשות כדי שאם איזה פעם לא יזדמנו לו כ"כ מים לא יצטרך להחמיר וכן ראוי להתנות בכל דבר שנוהג לחומרא: