Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם וכו' מברך על השלם וא"צ לבצוע משניהם ורש"י והראב"ד פסקו בוצע משתיהן יחד וכ"פ ב"י שצריך לבצוע משניהם יחד וכתב מהרש"ל אם יש א' אצלו נכון לחלק שהוא יבצע על השלימה והשני על הפרוסה וכ"כ אם בעה"ב אוכל פת של כותי שיתן פת של ישראל לא' מבני ביתו שהיו לפניו:
אבל אם השלם שעורים וחתיכות מחיטים וכו' מניח הפרוסה תחת השלימה ובוצע משתיהן יחד וגבי פת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה ופת כותי נקייה ופת קיבר של ישראל כתב דמברך על איזה מהן שירצה ולא אמרינן ג"כ שמניח שניהן יחד וכן בפרוסה נקייה ושלם פת קיבר וממין אחד. שאני בנדון זה שהשלם מצוה מן המובחר ושל חטים יש בו הידור והוא חשוב טפי. מש"ה צריך לבצוע על שניהן ואין לדחות האחד משא"כ בפת נקייה טמאה ופת קיבר טהורה שאוכל משניהם בהא שפיר הברירה בידו א"נ מעלות דחיטים והשלמים תלוי בברכה דבברכת הנהנין צריך להקדים חטים לכל ז' המינים וכן שלימה מצוה מן המובחר לברכה מש"ה אין לדחות שום אחד כיון דמעלות שניהן מיוחד לברכה ולא לענין אחר משא"כ בטמאה נקיה וטהורה קיבר או פת של כותי דמעלת טהורה או של ישראל אינן מיוחדים דוקא בשעת ברכת המוציא וכיון שאינו מדקדק בהן אח"כ בשעת אכילה גם בשעת ברכה ובציעה אינו לטהורה כלל הקדימה אלא אוכל מאיזה שירצה:
פת שעורים ופת כוסמים מברך על השעורים נראה דה"ה פת שיפון כרוב פת שלנו ופת כוסמים פת כוסמים קודם דכוסמים מין חיטים ושיפון מין שעורים וה"ה לאינך ועיין בי"ד בהלכות חלה סי' שכ"ד ששם מפורשים:
תוריתא דנהמא תואר של לחם כלומר צריך שיהא בו מראה של לחם שלא יהא נימוח לגמרי אלא ניכר וידוע שהוא לחם כ"כ המרדכי:
ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אע"פ שאין בו כזית כו' פי' שאין בפרוסה אחת כזית אבל אם הוא רוצה לאכול הרבה פרוסות בזה מברך ברכת המזון ולא דמי למ"ש שאם אינו אוכל כזית שאין מברכין עליו ברכת המזון ששם אינו אוכל מהכל כזית:
כל דבר שבלילתו עבה וכו' ובלבד שיש בו תואר לחם ואע"ג גבי מצה א"צ שיהא בו תואר לחם אפי' בנתבשל שאני התם שהיה לחם גמור קודם שנתבשל משא"כ כאן שמתחלת הוייתו נתבשל:
בלילתו רכה ובשלו במים וכו' ואם אפאו באלפס בלא משקה לא הוי לחם לר"ל ולר' יוחנן הוי לחם ובגמרא אמרינן דבהרתיח ולבסוף הדביק כ"ע ל"פ דחייב בחלה דנהמא הוא כי פליגי בהדביק ולבסוף הרתיח. ר"ל סבר כמעשה חמה הן ופטורים ור' יוחנן אמר כמעשה אלפס הן. ורבינו פוסק כר' יוחנן שחייב אפי' הדביק ולבסוף הרתיח ומש"ה אינו מחלק בזה:
אבל טריתא כו' ואם קובע סעודתו עליו מברך המוציא ושלש ברכות זה קאי אטרוקנין דלעיל שכתב לעיל סתם שמברך עליו המוציא חזר כאן רבינו אחר שחילק בינו לבין טריתא ופירש שר"ל שחייב בהמוציא היינו דוקא בקובע סעודתו משא"כ טריתא שאפי' קביעות לא מהני ביה אע"פ שמפשט דבריו אינו נראה כן אפ"ה מוכרחים אנו לדחוק ולפרש כן מחמת סוגיית הגמרא והרא"ש ב"י. ועיין בדרישה מ"ש שנראה שאינו מוכרח לפרש כן: