ואח"כ מביאין כל דאית ביה ריחא ואית ביה קיוהא פי' או אית ביה קיוהא שאם יש בו ריח הוא הגורם שיתאוה לו וכן הקיהוי גורם התאוה ואפשר שיוכל להסתכן או שיחלש אם לא יתנו לו ופי' קיוהא קיוהי שינים שמזיק למי שאוכלין בפניו ואינו אוכל:

חד ספי ליה מכל מין פי' מאכיל את השמש מכל מין ומין לפני הסעודה וחד מאכילו לשובע מחד מין לפני הסעודה ולאחר הסעודה משאר מינים ומ"מ גם זה היה חסידות וכדגרסינן בכתובות הכל משהין בפני השמש כו' דמייתי רבינו לפני זה ועוד דאל"כ מאי חידוש היה שלא דיבר עמו אליהו אלא ודאי שגם זה עשה חסידות במה שהאכילו ג"כ מכל מין ומין לאחר כן ומיד האכילו לשובע ואע"פ כן לא אשתעי אליהו בהדיה:

ומיהו לא יתן לו כל זמן שהכוס בידו קאי אאורחים שהרי אמר כל זמן שהכוס ביד בעל הבית ואע"פ שסתם אמר לא יתן דמשמע דקאי אדלעיל מיניה שאמר ואחר כך מביאין לפניו דמשמע דקאי על בעל הבית הבוצע י"ל דל' הברייתא דמייתי אח"כ תפס. ועוד שכבר איתא בסימן קס"ז כה"ג שאמר והיכא שהמסובים רבים וכו' ואם יש עמהם בעל הבית כו' ש"מ שסתם מסובים שאמר קאי אאורחים ומ"ש כל זמן שהכוס בידו פירש"י בפרק כ"ה לא יתן אדם פרוסה לשמש בא' מן האורחים קאמר שלא יכעוס ב"ה כשהוא שותה יין ובלאו כעס נמי מתוך שחש שלא יכלה הלחם לאורחים הוה מביט ומציף במה שהוא נותן והכוס נשפך מידו. ואפילו הכוס ביד השמש שמא ישפכנו ע"כ ונמצא מ"ש רבינו בין שהכוס בידו ר"ל ביד השמש וכדמסיים בטעמו מתוך שהוא טרוד בפרוסה:

ואסור ליתן לו פרוסה אא"כ יודע בו שנטל ידיו כתב הב"י וכתב הר"ר יונה ס"פ אלו דברים יש למדים מכאן שאין ראוי לתת לאכול אלא למי שיודע בו שיברך ונראה שכיון שמתכוין לעשות מצוה שנותן בתורת צדקה מותר. עד כאן. ואין דבריו נראין דהא ליתן לשמש נמי מצוה הוא וכו'. ויש לקיים דברי הר"ר יונה דשאני שמש דטריד מש"ה לא יתן לו אא"כ יודע בו שנטל:

אם יש אדם חשוב בסעודה שאז יודע שיתנו לו כל צרכו פירש"י בטוח השמש שיתן לו האדם חשוב לחם כל צרכו ור' יונה ס"פ אלו דברים פי' שסעודת אדם חשוב מספקת לו כל הצורך ואינו נמלך. והנה לפי' ה"ר יונה יותר מדוייק מ"ש רבינו שיתנו לו כל צרכו משמע שיתנו לו המסובים ולפירש"י צ"ל שיתנו ל' רבים הוא לאו דוקא. או שיתנו בני הבית בציווי של אדם חשוב: