ואין סומכין בו את הקערה אי ממאיס בהכי אבל אי לא ממאיס לא פירושו שאם הקערה מלאה פירות או דברים כיוצא בהן שאפילו אם יפלו על הפת לא ימאס בכך מותר לסמוך אותה בפת ולא אמרינן שהוא מזלזל בפת אבל אם הקערה מלאה יין וכיוצא בו מדברים שכשנופלים על הפת הוא נמאס אין סומכין אותה בפת שמא תשמט הקערה ויפלו מאותן הדברים על הפת וימאסו ואע"פ שכתב הר"ר יונה דלשמואל סומכין בפת קערה מליאה מרק לפי שאין הפת מאוס כ"כ כשנפל עליו מרק כמו כשנופל עליו יין אין נראה שיהא כן דעת רבינו. אלא כיון שהוא נמאס קצת בכך אין סומכין ולכן סתם דבריו ולא פירש דבקערה שיש בה מרק מותר לסמוך אלא שלקמן כתב בשם הרא"ש שהפת שאוכל בה דייסא אינה נמאסת. ונראה שאינה נמאסת במרק יותר מדייסא ומיהו אפשר דהתם דמתוך שהוא אוכל בה קאמר דאינה נמאסת אבל היכא שנופלין עליו הדייסא נמאס בכך וה"ה למרק עכ"ל ב"י:

כגון רימונים ואגוזים פי' בהן אשכחן עת שאינן נמאסים כגון בימות החמה וכמ"ש בסוף סימן זה אבל בימות הגשמים אף הם אסורים ולא בא השתא לחלק בזה עד סוף הסימן דשם דרך לזורקו משום חבוב החתן וכלה אבל בכאן מסתמא אינו זורק בטיט בחנם ולא בשופטני עסקינן וק"ל.

אבל לא בימות הגשמים מפני שהם נמאסים ז"ל התוספות אע"פ שבאגוזים אין האוכל נמאס בתוכו מ"מ כשנופלים בטיט נמאסים ע"כ משמע אפילו בקליפתן אסור לזורקן בית יוסף: