יין שבתוך המזון מברכין עליו בפה"ג פי' לאפוקי דנימא שפת פוטרתו אבל קבע לשתות לפני המזון א"צ לברך בתוך המזון וז"ל הרא"ש יין שלפני המזון שבא לשתות פשיטא שפוטר יין שבתוך המזון ואינו דומה ליין שבתוך המזון שבא לשרות אותו אינו פוטר יין שבא לשתות לאחר המזון ומזה הטעם מהני יין של קידוש שפוטר היין שבתוך המזון ולא מיבעיא קידוש דאין קידוש אלא במקום סעודה אלא אפילו אם הבדיל על היין פוטר היין שבתוך המזון ובפרק ע"פ כתב שאפילו הבדיל קודם שנטל ידיו נמי פטור ובזה דברי רבינו מבוארים אך במה שכתב רבינו אבל קבע לשתות לפני המזון נראה דר"ל כמו שהיו נוהגין בימיהם וכמ"ש רש"י שם בפרק כיצד מברכין והם היו נוהגין כן לאחר ברכת המוציא קודם הבאת המזון והתבשילין לפניהם וכ"כ התוספות בהדיא דבהכי איירי ומ"ש היין שלפני המזון פוטר היין שלאחר המזון דר"ל שכבר נטלו ידיהן ונטילת ידים ל"ד אלא ר"ל גם אחר בציעת המוציא דהא אין מפסיקין בשתיית יין בין נטילה להמוציא אף להגאונים דס"ל דאין צריך לסמוך ברכת נטילה לברכת המוציא היינו דוקא להפסיק בדברים אבל לא להפסיק במעשה השתייה וכמ"ש שם לעיל סי' קס"ו ע"ש. עיין מ"ש הרא"ש בר"פ ע"פ דף קל"ה סוף ע"ב וז"ל אהא דאמרינן בפרק כיצד מברכין בירך איין שלפני המזון ר"ל שהיו רגילין לקבוע עצמן לשתיית קודם נטילת ידים כו' וכ"כ עוד שם ריש דף קל"ח אהא דא"צ לברך ברכה אחרונה אכוס שני דד' כוסות בליל פסח משום דהוא יין שלפני המזון שפוטר היין שבתוך המזון ואותו כוס קודם נטילה לאכילה וכ"כ רבינו לקמן סימן תע"ד ע"ש וכן דעת ר"ת ור"י ורא"ש בכל קידוש שבת דכל השנה דמקדשין קודם נטילה וכמ"ש רבינו בסי' רע"א בשמם והוא פוטר היין שבתוך הסעודה וכן הבדלה וכמ"ש רבינו ג"כ כאן וק"ל. א"נ נקטו לאחר נטילה משום הקידוש דבזמנינו שעושין קידוש אחר הנטילה ואף שהרא"ש כתב שאפי' הבדלה קודם הנטילה פוטר ובודאי מכ"ש היין שקובעין עליו לצורך הסעודה לפני הנטילה יכול להיות דס"ל דאם אירע כך שקבעו נפשם קודם הנטילה לצורך האכיל העל היין שפוטר אותו היין ליין שבתוך הסעודה ושלאחר הסעודה אלא שאין דרכם היה כך ומש"ה כתבו שמ"ש יין שלפני המזון איירי מסתמא כשקבעו נפשם ע"ז אמר אחר הנטילה ובודאי דהכי איירי מ"ש דהבדלה פוטר יין של סעודה דמיירי נמי דוקא כשעשה הבדלה אחר הנטילה ולא קודם לכן מפני שאין הבדלה צורך הסעודה אבל ביין נ"ל דס"ל דפוטר אף אם אירע שקבעו קודם נטילה כיון שהיא לצורך הסעודה לכן צ"ל מ"ש רבינו בס"ס קע"ו ז"ל בירך על הפרפרת לא פטר את הפת דהא לפי' התוס' שכתבתי דמיירי שדרכן היה לקבען על היין והפרפרות והמוציא ואיך ס"ד יפטרו את הפת שקודם אכילת הפרפרות כבר הוצרך לעשות המוציא וצ"ל ג"כ דמיירי אם אירע כן שאכלו פרפרות קודם לכן וקל להבין:

אבל לאחריו א"צ לברך שנפטר בברכת המזון הטעם דהיין בא לשרות המאכל ואי אפשר לאכילה בלא שתייה והוי כדברים הבאים בתוך הסעודה מחמת הסעודה ואפי' לפניו לא היה טעון ברכה כלל אלא משום דגרם ברכה לעצמו ובתוספתא שלנו פרק ע"פ כתב ואפי' יין דלאחר הסעודה נראה שא"צ לברך לאחריו דלעולם חשיב מחמת הסעודה ומ"ש רבינו בתוך הסעוד' אפשר דרצה בו גם יין דלאחר הסעודה וקראו בשם תוך הסעודה הואיל ובא ג"כ לצורך הסעודה וה"ה נמי קודם הסעודה כמ"ש הרא"ש וא"כ משום רבותא דברכה ראשונה אפי' שבתוך המזון צריך לברך ברכה ראשונה והרא"ש נתן טעם ליין שלפני הסעודה כיון שבא לפתוח בני המעיים ולהמשיך אדם לתאות אכילה ברה"מ פוטרתו וא"צ לברך לאחריו אף כשאין לו יין בתוך המזון:

ועל כל שאר משקין שבסעודה א"צ לברך כלומר כשאין שם יין דאם יש שם יין הא קי"ל דיין פוטר כל מיני משקין:

שהוא חשוב וקובע ברכה לעצמו פרש"י בכמה מקומות הוא בא ומברכין עליו ואע"פ שלא היו צריכין וסמ"ג והתוס' כתבו קובע ברכה לעצמו פי' שמברכין עליו בפה"ג הואיל ואשתני לעילויא דמתחלה בענבים מברכין בורא פרי העץ:

וא"א הרא"ש ז"ל כתב י"א שיש לברך על המים וכו' טעם הרא"ש ז"ל שא"צ לברך אפילו מתחלה על שאר המשקין הוא לפי שכמו שהיין לפי שהוא ראש לכל מיני משקים הוא עיקר לענין ברכה וכולם טפילים לו וכן נמי כיון דפת הוא עיקר הסעודה והמשקים אינם באים אלא בשבילו הפת פוטרת אע"ג דלא זייני דמים נמי מיקרי באים מחמת הסעודה וכו'. ועוד כתב הרא"ש בשם הר"ר יום טוב דטעם של ה"ג שמברך על המים הוא לפי שלא זייני אינם בכלל ברכת הפת המיזן. וק' ממ"ש שבולי הלקט בשם בעל הלכות דמאן דשתי מיא או שיכרא בסעודה מברך זמנא קמייתא דמשמע אפילו בשיכרא דמיזן זיין ג"כ ס"ל דמברך בסעודה. ושוב ראיתי לבה"ג בפ' ג' שאכלו שכתב לשון זה ומאן דשתי מיא אפי' תרי או תלתא זימני בסעודתא לא צריך לברוכי על כל זימנא וזימנא וכן חמרא ושכרא ומשחא כי מברך זימנא קמייתא מכאן ואילך לא צריך לברוכי על כל זמנא וזמנא עכ"ל. וקשה למה כתב וכן חמרא ושכרא וכו' דמ"ש. וגם איך ס"ד שיברך בחמרא ושכרא על כל פעם דבשלמא במים ה"א דנקרא נמלך אבל בשכרא כ"ש בחמרא ודאי לא נקרא נמלך לכן ע"כ צ"ל דהא דקאמר וכן חמרא ושכרא לאו בסעודתא קמיירי אלא בלא סעודה דה"א שאין זה קביעות ויברך על כל פעם ופעם וא"כ שפיר דייק הר"ר יו"ט שדוקא על מים שבסעודה ס"ל לה"ג שיברך ולא על שאר משקים ודייק טפי משדייק שבולי הלקט באמת שי"ל שהשבולי לקט בלא דקדוק נקט שכרא ודו"ק. ומ"ש הרא"ש שיברך על המים קודם נטילה כלומר אבל לא בין נטילה להמוציא משום דהוי הפסק דהרא"ש לטעמיה משום דסבר דההיא דתיכף לנטילה ברכה גם אמים ראשונים קאי כמ"ש לעיל סי' קס"ו ב"י:

ורוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה וכו' פי' וישתה מעט מים ויברך עליהן. ומ"ש רבינו אם הסיבו כלומר דאם לא הסיבו אין הא' פוטר את חבירו ונתבאר לעיל בסי' קס"ז דהאידנא דאין אנו רגילים לאכול בהסיבה ישיבה דידן הוי קביעות וכמ"ש רבינו ג"כ מיד אחר זה:

ועל היין שלאחר המזון אם הסיבו א' מברך לכולם הא דנקט לאחר המזון טפי מלפני המזון נראה דנקט לאחר המזון לרבותא דלא מיבעיא לפני המזון דמיסב עצמו בשביל הפת דהוי קביעות טפי דהוי הסיבה אלא אפילו לאחר המזון שאינו מיסב אלא בשביל היין אפ"ה הוי קביעות הסיבה:

ובסמ"ג כתב שאין אנו רגילין לקבוע אלא בפת כו' וכ"כ רבינו בשמו בסי' רי"ג וכתב ב"י ז"ל דדעתו לומר דבמקום שאין רגילין להסב עליו לאו הסיבה היא והמסובין עליו בטלה דעתן ורבינו סבר דכל שהסיבו עליו אע"פ שאין רגילין להסב א' פוטר את חבירו עכ"ל והאריך עוד שם וכתב שדברי הסמ"ג הם כדברי התוס' כו' ע"ש:

ואם הביאו להם גם שאר משקים אחר הסעודה כו' פי' דאילו בתוך הסעודה א"צ לברך על שאר המשקים שהרי הפת פוטרתן:

ומברכין משתעלה תמרתן בורא עצי בשמים כתב רא"ף נראה דיש כאן דילוג וצ"ל ומברכין משתעלה תמרתן בורא עשבי בשמים ואם הם עצי בשמים מברכין עצי בשמים:

חוץ ממושק וכו' ור"ל שאין מברכין לזכור החיה שיצא ממנו הבושם כמו העץ והעשב וז"ל ב"י ולא היה צריך רבינו לכתוב דינים אלו בכאן דלקמן בסי' רי"ו בברכת הריח מקומן אלא שנמשך אחר סדר התלמוד:

חוץ ממושק כו' אע"ג דעל שאר מינים מברך עליהם ג"כ בורא מיני בשמים היינו כשהן מעורבים יחד ולא כשכל א' לבדו. וטעם מי שמברך על היין מברך על המוגמר פירש"י בפ' כ"מ שמי שהתחיל בברכות אחרונות היינו שבירך על היין הוא גומרן. על המוגמרות בפ' כ"מ דף מ"ג פירש"י לשון זה דמברכין עליהן בורא עצי בשמים ואע"פ שנשרף ואינו בעין אלא עולה וכתבו התוס' חוץ ממושק שהוא מן חיה מן הרעי של חיה: