בירך על הפרפרת ופרפרת הוא פת צנומה בקערה ואין בו תואר לחם. כתב הב"ר מ"ש דפרפרת הוא פת הצנומה כ"כ התוס' בשם ר"ח וכתב הר"י דאין זה מתקבל דמה ענין הוא לומר דפת צנומה היו אוכלין אחר סעודתם ואפשר שהיו אוכלין אותו ע"י דבש או ע"י שאר דברים מתוקים ולי נראה דמטעם אחר אנו צריכין לומר כן שהרי דעת הפוסקים בפת הצנומה דהיינו מפורר דק דק אע"פ שאין בו כזית ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וכמו שנתבאר בסימן קס"ח וא"כ היכי קתני בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אלא ע"כ כשדבק אותם פירורים עם מרק או דבש עסקי' דהיינו חביצא שאינו מברך עליו אלא במ"מ והכי ס"ל לרבינו ע"כ דאל"כ סותר מ"ש לעיל סימן קס"ח אלא שקיצר בדבריו וסמך על מ"ש בסי' קס"ח:

בירך על הפרפרת לא פטר את הפת אע"פ שכבר כתבתי לעיל בסימן קע"ה בשם התוס' שדרכן היה לקבוע עצמן אחר המוציא ולאכול הפרפרת ולשתות יין אע"פ כן בכאן אינו ר"ל בפרפרת דלאחר המוציא שאותן נפטרו בברכת המוציא אלא איירי כאן באם אירע שקבעו עצמן על הפרפרות קודם המוציא: