דתניא פועלים העושין מלאכה כו' ברייתא זו היא בפרק היה קורא (ברכות דף י"ו ע"א) ובספרים שלנו לא כתיב ומתפללין כדרכן רק כתיב קורין ק"ש ומתפללין ואוכלין וכו' ואפשר שהטור הוסיף לכתוב כדרכן לפי שאזיל בשיטת אביו הרא"ש ז"ל שכתב להדיא ומתפללין י"ח כו' לאפוקי לפי דעת הרמב"ם צ"ל שהוא פי' דמ"ש בברייתא ומתפללין ר"ל מעין י"ח דהיינו הביננו וע"ל בסימן ק"י הארכתי שם:

ומברכין לפניה ולאחריה שתי ברכות כו' כתבו התוס' אע"ג דכל הג' דריש להו בגמרא מקרא יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה או שמא אסמכתא הן ואין מנין הברכות מן התורה ב"י:

שניה פותחת בברכת הארץ וכולל בה בונה ירושלים ז"ל רש"י שברכת הארץ ובנין ירושלים דומות וכתב ר' מנוח וכולל בה בונה ירושלים שאומר שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה וירושלים עירך שתבנה אותה במהרה בימינו עכ"ל והביאו הר"מ בפ"ב דברכות וז"ל הא דאיתא בגמרא דאביי עני בקלא כי היכי דלישמעו פועלים כו' במאי מיירי אי אכיל אביי עמהם הא מסקינן כאן כשאוכל הבעל בית עמהן חייבים לברך כל הד' ברכות ואי לא אכיל הבעל בית עמהן הא אינן ממתינין אפילו עד גמר ג' ברכות אלא כוללים השלישית בשניה כמ"ש רבינו וצ"ל דמיירי אי אירע כן שבירכו הפועלים כל הג' ברכות עתה בקלא א"נ אף כשבירכו ב' ברכות וחתמו בברכת הארץ מיקרי לה גמר ג' ברכות אלא שקשה כשלא בירכו אלא ג' ברכות בכלל הב' ברכות ממילא ידעו שילכו בלא עניית אמן. וכתב עוד הב"י ואיכא למידק למה אמרו שלא יברכו אלא שתים מפני ביטול מלאכתו של ב"ה יברכו השתים האחרונות והם עוסקים במלאכתן וי"ל דמהכא משמע דאסור לברך בשעת עשיית מלאכה והכי איתא בירושלמי וכבר כתבתי בסימן קפ"ח שהגהות מיימוני כתבו גבי הא דאמרינן אביי עני ליה בקול רם כי היכי דלישמעו פועלים כו' דה"ט לא שייך לדידן כי אדעתא דהכי משכירין פועלים שיהיו קורין ומתפללין כשאר כל אדם: