Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דהיינו ברכת הזימון בגמרא מבואר דלרש"י יחיד המברך אינו אומר ברכת הזן כלל וא"כ ס"ל דברכת הזן וברכת נברך שאכלנו משלו חדא מילתא ושניהם ברכת הזימון מיקרי אבל התוס' והרא"ש הקשו עליו דג' ברכות דאורייתא נינהו וכל יחיד צריך לאומרו ולא מיקרי ברכת זימון אלא נברך שאכלנו כו' והא דמפסיק היחיד עד שגמר המברך ברכת הזן ה"ט כמ"ש בסמוך ורבינו משום שהעתיק לשון רש"י לא רצה לגרוע ממנו וכתב דהיינו ברכת הזימון וסמך על מה שאמר בסמוך עד היכן ברכת הזימון דלא הזכיר פירש"י ז"ל:
אע"פ שדעתו לאכול ולא יענה אחריהם כל שהוא עומד שם ש"ע:
אלא שהוא צריך לפסוק כו' בס"א לא כתיב אלא כו' אלא ה"ג אע"פ שדעתו לאכול שהוא צריך לפסוק כו' וכן מוכח קצת מתוך דברי הרשב"א שהביא ב"י וה"פ הואיל והוא מחויב להפסיק כדי לצאת אע"פ שלא הפסיק הרי הוא כאילו הפסיק משא"כ בשנים שא"צ להפסיק אפילו זימן היחיד בפניהם אלא צריך שימתין עד שיגמרו סעודתן ואין רשאי לברך בפני עצמו ולצאת לשוק שהרי כבר נתחייב הוא בזימון והיאך יצא בלא זימון כן כתב הרשב"א וכ"פ ב"י אבל הרא"ש הביאו בפ' ג' שאכלו כמ"ש כאן וז"ל אבל הוא צריך כו' שכבר נתחייב כו' ע"כ אלא שלגירסא זו לא נתיישב יפה הלשון דאחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד דאחד מפסיק לשנים ואף אם לא יפסיק ע"כ יזמן ושנים אין מפסיקין ר"ל ואין כאן זימון אם לא שנפרש הכי שנים אין מפסיקין לאחד והאחד צריך להמתין עד גמר סעידת השנים וכ"פ הרשב"א והביאו ב"י:
ורב ששת אמר עד שיגמרו ברכת הזן לאו משום דמחשב ברכת הזן בברכת הזימון דהא כל יחיד אומר אותה אלא כיון שנברך אינו ברכה הילכך מסתברא שיפסיק אכילתו בשביל ברכה אחת. תוס' ואשר"י:
דנהי שיצא ידי כו' כל זאת כתב הרא"ש שם ונ"ל דר"ל ברכת הזן או ה"פ דנהי דיצא ע"י הזימון על מה שאכל מברכת הזן מ"מ צריך כו' וע"נ דה"ק מפני דכל ג' שנזדמנו יחד ואוכלים מוטל עליהם לברך ולזמן יחד ואחד שרוצה לאכול יותר צריך להפסיק לשנים וא"כ ה"א כיון שמוטל עליו לברך יחד ונפטר בזה במה שהפסיק עד הזן שיצא י"ח ברכת המזון בכללו וכסברת הראב"ד ורבינו האי שכתב רבינו בסמוך שדימו זה המפסיק לבני חבורה שיצאו לקראת חתן שצריכין לברך למפרע וכמ"ש ב"י ע"ש ואע"פ שחייב לברך למפרע מ"מ יצא במה שהפסיק עד הזן וכאילו בירך כל ב"ה וכיון שהאי ברכת הזימון נחשב לו כאילו בירך כל ב"ה ה"א שנפטר ג"כ על מה שאוכל אח"כ קמל"ן וא"א לומר כן מדכתב רבינו יתחיל בברכת הזן כו' משמע דה"א דיהא פטור מברכת הזן לחוד לכן מחוורתא כמ"ש בראשונה וק"ל:
א"צ לחזוור לראש ר' יונה בפ' ג' שאכלו כתב אם היה דעתו לאכול אע"פ שלא אכל צריך להתחיל מתחלת ברכת הזן והכי קי"ל דלא כב"י. רמ"א:
שצריכין ברכה למפרע אבל הכא נפטר בהפסקה שהפסיק מן ברכת המזון למפרע שחשיב כאילו בירך למפרע כ"כ הראב"ד בהדיא:
דלדבריהם אין כאן הפסקת סעודה כתב ב"י ויש חסרון לשון בדברי רבינו וכן צריך לכתוב דלדבריהם אין כאן הפסקת סעודה אלא סעודה אחרת היא לגמרי וכך היא בפסקי הרא"ש ז"ל:
וגם אין כאן היסח הדעת כו' נראה דה"ג וגם כאן אין היסח הדעת ור"ל אף שנשאר במקומו לא הסיח דעתו. ה"ג אלא חוזר וגומר סעודתו בלא ברכה:
שאלתי לא"א ז"ל לפי' ר"י כו' פי' בגמרא דף מ"ו ע"ב איתמר להיכן הוא חוזר רבנן אמרי למקום שפסק ופי' הרי"ף דה"ק לאחר שענו המסובין בזימון ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו חוזר המברך ואומר ג"כ ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והיינו למקום שפסק ולא כרב זביד דס"ל דחוזר לראש וחוזר ואומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו פעם אחרת ורש"י ור"י פירשו אותו בדרך אחרת דה"ק יחיד המפסיק לשנים עד סוף ברכת הזן וחזר ואכל וגמר סעודתו כשבא אח"כ לברך היכן מתחיל לברך וקאמרי רבנן דא"צ להתחיל מראש אלא מנודה לך כי ברכת הזן כבר שמע בשעה שהפסיק לשנים ויצא בה י"ח והרא"ש תמה ע"ז וכתב דאיך אפשר לומר דאחר שחזר ואכל לא יצטרך לחזור ולברך ברכת הזן ופי' האבעיא דלהיכן הוא חוזר לראש או כפי' הרי"ף או דמיירי במי שהפסיק לשנים ולא חזר ואכל אלא יצא לחוץ אחר שהפסיק עד ברכת הארץ או דעתו היה לחזור ולאכול ולא אכל והשתא מבואר מ"ש רבינו שאלתי כו' לפי' ר"י כו' היינו לאפוקי מפי' הרי"ף והרא"ש דלדידהו פשיטא כיון שחוזרין ואוכלין מתחילין מראש ואע"ג דגם רש"י ס"ל בזה כר"י מ"מ כתב ששאל לפי' ר"י כו' משום דאף שס"ל לרש"י ור"י בהאי פי' שוה מ"מ מחולקים הן בטעמיהן דלרש"י אין יחיד אומר ברכת הזן וכמ"ש לעיל רק זה שכבר נתחייב בזימון מכח השנים שברכו כבר מש"ה איבעיא להו בגמרא להיכן הוא חוזר אם צריך לברך ברכת הזן כיון שחל עליו ברכת הזימון ראשונה אף שהם כבר ברכו הוא חזר לאכול לחוד ולר"י טעם האיבעיא הוא איפכא דאע"ג דיחיד המברך לעולם אומר ברכת הזן בברכת המזון מ"מ זה שכבר יצא ידי זימון אע"ג דחזר ואכל מ"מ נאמר דיצא ידי ברכה זו וכיון דאנן קי"ל כר"י דיחיד המברך צ"ל ברכת הזן מש"ה שאל רבי' שאלתו אליבא דר"י:
כי לא נצטרפו אלא לאלהינו והטעם משום דכיון דג' חייבים בזימון נמצא שאינן מצטרפין עם הז' אלא להזכרת אלהינו בלבד משא"כ ביחיד דכיון דלאו בר זימון הוא צריך הוא להצטרף בכל מה דמיקרי זימון דהיינו עד סוף ברכת הזן לרב ששת ולר"י ולתוס' ולרא"ש כיון שאמר אלהינו מחשב לברכה משא"כ נברך בלא אלהינו כו' לחוד. ב"י. ה"ג ומיד כשאומר ברוך אלהינו כצ"ל. אלא עד שיאמר ברוך אלהינו כו' כצ"ל: