Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וריחיה חמרא וטעמיה חלא גרסינן. וכן הוא לקמן בסימן רע"ב לענין קידוש וסימנך זיל בתר טעמא:
ונתקלקל פי' קצת אבל נתקלקל לגמרי אינו מברך כלל ב"י.
ועל החומץ כו' כל שבני אדם נמנעים לשתותו מפני חומצו נקרא חומץ לענין ברכה אע"ג דלענין מגע כותי כתב רבינו בי"ד סי' קכ"ג דאין אנו בקיאין מתי נקרא חומץ ומגע כותי אסור בו:
שאינן מתבשלין על האילן כו' פי' על האילן לא נגמר בישולן אבל בשעת ברכה שרוצה לאכלם כבר נגמר וראוים לאוכלם שמשימין אותם בקש או מייבשין אותם בחמה והחמה שורפתם ומכשירין לאכילה וכדפירש"י על בושלי כמרא הביאו ב"י בריש סי' ר"ב ושם כתב עוד שר' ירוחם פירש נובלת הוא מין פרי ולא נגמר בישולו שהכל. וכתב עליו ב"י דלא דק כו' ור"ל דמפירושו משמע דבשעה שרוצה לאכול ולברך עליהן עדיין לא נגמר בישולו ומשום הכי מברכינן שהכל וז"א וכמ"ש:
ועל הגובאי הוא מין חגב טהור ולאפוקי מר' יהודה דפליג במשנה פרק כ"מ וז"ל ר"י אמר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליה ופירש"י מין קללה שע"י קללה הן באין רא"ף:
ועל המלח ועל הזומית דעביד איניש דשדי לפומיה. גמרא:
ורב האי פי' זומית כו' ז"ל ר"י דף ל"ב ע"א זומית פי' בערוך מרק שכן בלשון יון קורין למרק זמי:
ועל כמיהין נקראין אותן שנבראים תחת הקרקע ונבראין משומן הארץ ופטריות הן מין אחר שגדלים לפעמים בעצים עכ"ל ר"י:
כשהן רכים בקליפיהן כו' היינו דוקא מתוקים אבל מרים הוי איפכא כדלעיל סי' ר"ב:
קרא חיא שהכל תימא הא אמרינן במסכת תמיד כל מידי לא תפלוט קמי רבך בר מקרא חיי דכפתילה של אבר דמיא ע"כ ש"מ שאינו ראוי לאכילה חי כי אם מבושל ומה"ט אמרינן בי"ד סי' רי"ז הנודר מן הירק שמתבשל בקדירה אסור בדלועין משמע דסתם ירק אינו בכלל דילועין כיון שאינו נאכל אלא מבושל וירק נאכל בין חיין בין מבושלין ע"ש ובריש סי' ר"ה כתב ג"כ רבינו שקרא טוב יותר מבושל מחי ע"ש מיהו משם מוכח דחזי ג"כ לאכול חי רק שמבושל ראוי יותר:
ושכר שעורים כתב הרא"ש אע"ג דשעורים עיקר ומשתני לעילוייא י"ל דאית להו עילוי אחרינא בפת א"נ הואיל והמשקה צלול עיקרו ע"ש המים ולא שייכא להא דרב ושמואל דכל שיש בו מחמשת מינים כו' דאין כאן אלא טעם בעלמא ועיין עוד בדרישה:
אפילו יש בהן טעם יין כו' שקיוהא בעלמא הוא:
ה"ל כיין מזוג כו' כתב רבינו יונה שזהו דוקא ביינות שלהן שהן חזקים אבל ביינות שלנו לא מברכין בפה"ג כה"ג:
עישבא דדברי עיין בשבולי הלקט והביאו ב"י בס"ס ז"ל האוכל ממה שמוציאין אילני סרק אין מברכין עליהן אלא שהכל דלא חשיבי לברך עלייהו בפה"ע וכ"כ הגאונים וא"ל הא מברכין על אגוזים קטנים בפה"ע די"ל דכל שדוגמתן גדילין בגינה אין מברכין על אילני סרק וכמ"ש:
דלא כר"ע שכתב שמברך לאחריו כו' וגם הרא"ש כתב דקשה לדברי האומר דלאחריו מיהא מברך מה הוצרך לשנות לצמאו למעוטי מאן דחנקתיה אומצא פשיטא אנוס הוא אלא ודאי דאתי למעוטי אפילו מברכה אחרונה וטעמו דר"ע דדוקא לכתחלה אינו מברך מפני שאינו שותה להנאה אבל לאחריו שכבר נהנה מברך:
הלכך אם שותה אותם כו' דין זה נלמד מדין אניגרון שכתב רבינו בסימן ר"ב ע"ש:
שאני התם שהאגוז שלם כו' ב"י כתב לעיל בסי' ר"ב שמדבר באגוז קשה ואין דרך לטגנו שלם ממש אלא לאפוקי שאינו כתוש ושחוק ביותר וכ"כ כאן וכתב דלפי זה צריך להיות דהכא מיירי בכתושון ביותר עכ"ל. ונלע"ד דהעיקר חילוק הוא שהאגוז הוא בעיניה משא"כ בוורדים המטוגנים שאינם ניכרים בעינייהו אלא שמשום חבושין הוצרך לתרץ הכי. וגם הדיוק מעיקרא ליתא שהרי עינינו רואות שמטגנים אגיזים שלימים קשים בדבש בפורים במה שקורין נויאנ"ט ואם כן שפיר קאמר שאני אגוז שהוא שלם ממש מה שאין כן בחבושים ובזה נסתלק השגת ב"י מה שהשיג על בעל ת"ה וכמ"ש בס"ס ע"ש וגם קושיא ראשונה שהקשה עליו מהרמב"ם כבר כתבתי בסי' ר"ב דלק"מ ודו"ק:
שאינן עיקר הפרי כו' אע"ג דהוורדים אינם נאכלין לא חיין ולא מבושלין אלא אם כן מבושלים ע"י הדבש מ"מ חשבינן לדבש טפל הואיל ואינו בא אלא להכשיר הוורדים לאכילה והוו להו כפירות שאינן נאכלין חיין שמברכין עליהן אחר בישולן ברכה הראויה להם ולא מברכין שהכל מכח המים הבלועים בהם שהכשירן לאכילה:
כדבעינן למכתב לקמן הוא בסימן רי"ו שכתב שם שהגאון כתב שעל הוורדים מברך שנתן ריח טוב בפירות והרא"ש חלק עליו דודאי לאו פירי הן שאין עיקרן לאכילה ואע"פ שלפ"ז אינו ראוי לברך עליהם בשם פרי כלל סובר רבינו דמ"מ כיון שאוכלים אותו קצת די שנגרע ממנו העץ אבל בשם פרי מיהא שפיר קרינן ליה ודוחק. והכלבו כתב ז"ל האוכל וורד או שתה מי וורד מברך בפה"ע וי"א בפה"א דלאו פרי עץ נינהו אלא כפרי האדמה מפני שהזרע שלו עיקר הפרי והעלים הם הפרחים ע"כ עכ"ל ב"י: