ורי"ף כתב כשהן חיין שהכל כלומר אבל הרי"ף חולק על פסק זה דתומי וכרתי שכתב דשלקות במילתייהו קיימי ומברכין עלייהו בפה"א ואפילו תומי וכרתי אבל מ"ש רבינו בשם הרי"ף שמברך כשהן חיין שהכל זהו תימא מהיכן ראה הטור לכתוב כן בשם הרי"ף והגאונים דבהדיא מוכח מדברי הרי"ף שם ריש דף ל"א דבחיין מברך עליכן ג"כ בפה"א כי ז"ל שם שלקות במילתייהו קיימי ומברכין עליהן בפה"א ואפילו תומי וכרתי קרא חייא וסלקא וכרבא מברך עליהן שהכל וכשהן מבושלין בפה"א כו' וכתב הר"י שם בהדיא דהרי"ף והגאונים ס"ל דמברכין אתומי וכרתי בין חיין בין מבושלין בפה"א ויהיב טעמא לדבריהם ע"ש גם ב"י תמה על זה ומסיק וכתב ז"ל ולא ידעתי מהיכן טעה רבינו ללמוד מדבריו שמברכין על תומי וכרתי חיין שהכל עכ"ל גם בתוס' שם דף ל"ח ע"ב בד"ה משכחת לה בתומי וכרתי כתבו וז"ל והרב אלפס פסק דאפילו בשלקות דאישתני לגריעותא ס"ל דמברכין בפה"א דשלקות במילתייהו קיימי בברכת בפה"א ע"ש. ואפשר דס"ל דמ"ש ואפילו תומי וכרתי קרא חייא כו' היא הכל בבא אחת דמברכין עליהן כשהן חיין שהכל ובמבושלין בפה"א אבל זהו דוחק גדול והוא נגד הגמרא ועיין בדרישה:

כ"ש אם סחטן שמברכין כו' פי' אם כתש וסחט אותן חיין עיין במרדכי פרק כ"מ שכתב ג"כ וז"ל מיא דכולהו שלקי כשלקי פי' בין אם סחט המשקה מהן בין אם בשלן במים ודוקא ירקות שהמשקה היוצא ממנו עיקרן לבשל בו קאי וחשיב מאכל כמקודם דהא אמרינן פרק חבית משקה הבא מאוכל כאוכל דמי אבל מי תותים ויין תפוחים שעומדין אחר סחיטתן לשתייה מברך שהכל ואח"כ בנ"ר וכן פי' ר"י בריש פסחים דמיא דסילקא משכר אבל שכר מי שעורים לא משכר: