Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
היו לפניו מינים הרבה כו' משנה פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ') ע"ש:
על איזה מהם ש רצה יברך תחלה ז"ל הרא"ש ותימא הלא ברכת בפה"ע מבוררת יותר מברכת בפה"א שבפה"א כוללת כל מה שגדל בה אפילו פה"ע וי"ל דמ"מ לא דמי לברכת שהכל עם בפה"א לפי ששהכל אינה מבוררת כלל שכלל כל דבר עכ"ל:
ואח"כ יברך על השני עיין מ"ש בסמוך בשם רש"י ור' יונה דאע"ג דבירך בפה"א תחלה חוזר ומברך על השני בפה"ע כיון שהם תרי מיני ולא היה מתחלה דעתו לפטור השני. ומ"ש על איזה שירצה יברך תחלה האי איזה שירצה אין פירושו חביב לו כפי' איזה שירצה שנזכר בדברי חכמים הנ"ל דפי' הרא"ש דר"ל חביב וכמ"ש בסמוך אלא ר"ל איזהו שרוצה עתה בלי חביבות רוב הפעמים תדע דאל"כ הל"ל אבל אין ברכותיהן שוות ר' יהודה מודה לחכמים דעל אוזה שירצה יברך אלא ודאי האי איזה שירצה אין פירושו כאיזה שירצה דחכמים וכאילו אמר אבל אין ברכותיהן שוות אזי לא כדברי ר' יודא ולא כדברי חכמים דתולה בחביבות אלא על איזה שירצה בעלמא מברך. וה"ט דבברכותיהן שוות דאחד נפטר בברכת חבירו בעינן שיהא הנברך עליו חשוב לר' יהודה מכח שהוא ממין ז' ולחכמים חביב אבל אם אין ברכותיהן שוות דמברכין על זה וחוזר ומברך על השני ה"ל כאילו אינו אוכלו בעת א' לכך לא בעי שום חשיבות אלא על איזה שירצה לאכול תחלה מברך עליו:
הילכך אם הביאו לפניו ב' מינין שאין בהן ממין ז' כו' ק"ק לשון הילכך דקאמר דאין לו קישור במ"ש לפני זה דהא בברכותיהן שוות לא נזכר חביב כי אם מין ז' או על איזה שירצה יברך כו'. ונראה דה"פ הילכך לפי מה דקי"ל כר' יודא וגם יש חילוק בין אם ברכותיהן שוות לאין ברכותיהן שוות אם כן הדין מתחלק לד' חלקים שמונה והולך וכדמסיק דהא דקאמר באין ברכותיהן שוות דעל איזה שירצה יברך לאו כללא הוא בכל הברכות אלא דוקא בפה"ע ובפה"א אבל בברכת שהכל עמהן ברכת בפה"ע ובפה"א קודמת לשהכל ובה"ג דס"ל דאף בפה"ע קודם לברכת בפה"א כתבו התוס' דצ"ל דלא ס"ל כעולא והרא"ש ור' יונה כתבו דצ"ל דס"ל דעולא לא בא לאשמועינן דין הקדמה ע"ש ומה"ט כתב בספרו לאוכל המרקחת שיברך עליו קודם שיברך על היין שרף מפני שברכתו א"צ לשנות ועוד ראיה ממ"ש הב"י בסי' זה טעם למ"ש הסמ"ק דבבית אירוסין ואצל יולדת מחלקים מיני מתיקה ושותין יין ומקדימין ברכת מתיקה שהיא שהכל לברכת בפה"ג שהיא חשובה מאוד ומסיק ב"י וכתב ז"ל א"נ דכיון דהפירות ומיני מתיקה הן עיקר והיין אינו בא אלא להפיג טעם מתיקת הפירות ומיני מתיקה עכ"ל. ה"נ דוגמתו שהיין שרף הוא עיקר והמרקחת איננו בא אלא להפיג טעם כח חזקת היין שרף ולמתקו וק"ל וזה ברור. א"נ ה"פ דקאי אדלעיל מ"ש ר' יהודה אומר כיון שברכותיהן שוות ואחד נפטר בברכת חבירו מין שבעה עדיף מדקאמר עדיף משמע דרבי יודא עצמו ס"ל דיש עדיפות לחביב אך שאין עדיפתו חשוב כ"כ כמו מין ז' וממילא נשמע היכא שאין בהן ממין ז' אז גם לר' יודא חייב לברך על החביב:
יכול להקדים לו השני פי' ואח"כ יברך על השני ואע"ג דתנן אם בירך על האילן בפה"א יצא ה"מ בחד מינא וטעה ובירך עליו בפה"א אבל בתרי מינין כגון צנון וזית בירך על הצנון לא נפטר הזית רש"י פרק כ"מ וז"ל ר' יונה שם דף ל"ח ע"ב אע"ג דתנן כו' עד זהו במתכוין לברך על אותו הפרי עצמו אבל הכא שבשעה שאמר בפה"א לא נתכוין לברך על פרי העץ צריך לחזור ולברך בפה"ע וכו' ונראה שס"ל כרש"י ואע"ג שכתב לפני זה והביאו לפניו מין אחר כו' דמשמע דאם היה מתחלה לפניו היה פוטר בברכת בפה"א לאו דוקא נקט הביאו אלא אורחא דמילתא דכשהיה לפניו בשעת ברכה דרכו לכוין עליו ואז כאילו אוחזו בידו ובירך עליו בפה"א דמי דפטור ודלא כב"י בסי' ר"ח עי"ש שכתב ומיהו הר"ר יונה כתב שם כו' כאילו פליג עם רש"י:
הילכך זית קודם לשעורה כו' תימה גדולה הלא כבר פסק דכשאין ברכותיהן שוות דיכול להקדים הצנון שאינו ממין ז' כלל לזית שהוא מין י' כ"ש שיכול להקדים שעורה לזית מאחר שאין ברכותיהן שוות ומכח האי קושיא הוצרך הרא"ש למוקמי המימרא שאיתא בגמרא דכל המוקדם בפסוק מוקדם לברכה דמיירי דוקא במינין שברכותיהן שוות כמו חטה קודם לשעורה וגפן קודם לרימון כו' או מיירי בשעשה מהחטה ושעורה מיני תבשילין שאז מכח חשיבות ברכות המזונות המה מוקדמים ע"ש. ולכך כתב ג"כ הרא"ש לבסוף אהא דהמוקדם לארץ קמא קודם להמוקדם לארץ בתרא שמה"ט חטה קודמת לתמרים ור"ל ע"ד שכתב לעיל כשעשה מהן מיני תבשילין אבל לא בכוסס חטים שאז איזה שירצה יקדים ובלשון זה כתבו התוס' ג"כ ע"ש וכן קשה מ"ש רבינו בסימן זה אחר כך אבל לסברת הרא"ש שהן שוות אפשר דמיירי אף בכוסס הלא ע"כ לא איירי בכוסס וע"ד שכתבתי דא"כ א"צ להקדים חטה אלא איזה שירצה יקדים ולכאורה היה נלע"ד ליישב דלק"מ ויתבאר זה כשנקדים לפנינו הנחה אחת והיא זאת החביב סתם הנזכר בדברי הטור בסימן זה ר"ל החביב ברוב הפעמים אף שעתה איננו חביב בעיניו יותר מהשני אלא אדרבה השני חביב עליו יותר נלך אחר החביב בעיניו רוב הפעמים וכמ"ש הטור בהדיא בסי' זה ז"ל ואם בכל פעם אחד מהם חביב עליו יותר אפילו אם חפץ עתה במין השני צריך לברך על המין החביב עליו ברוב הפעמים ויאכל ממנו קצת ואח"כ יאכל ממין השני אם ירצה עכ"ל הרי לפנינו בהדיא שחביב הנזכר ר"ל החביב עליו ברוב הפעמים והשתא א"ש דלק"מ דמ"ש הטור באין ברכותיהן שוות דעל איזה שירצה יברך תחלה ואפילו יש בהן מז' המינין והוא חביב עליו ר"ל שחביב עליו ברוב הפעמים שזהו פי' של חביב הנזכר סתם אבל עתה רוצה ביותר במין השני וכיון שאין ברכותיהן שוות ואין אחד נפטר בברכתו של חבירו הדין נותן דעל איזה שירצה יברך דהיינו שרוצה וחביב בעיניו עתה ואל ישגיח על החביב עליו ברוב הפעמים וזהו דוקא כשרוצה עתה במין א' יותר מחבירו אבל בששניהן שווין בעיניו וגם עתה מזה לא איירי הרא"ש דבודאי אז מן הראוי להקדים החביב עליו ברוב הפעמים כשאין בהן ממין ז' או להקדים מין ז' דאף שאין ברכותיהן שוות ואין א' נפטר בברכתו של חבירו מ"מ כיון שלע"ע בשעה שרוצה לאכלן שוים בעיניו מן הראוי להקדים המשובח דהיינו החביב ברוב הפעמים או המין הז' או המוקדם בפסוק ובזה איירי ג"כ הטור אח"כ דיש להקדים זית לשעורה וחטה ושעורה לגפן דמיירי כששניהן שוין לע"ע בזה גילה לנו התורה בהקדמתן שנקדים לברכה המוקדם בפסוק לחבירו ודו"ק. ובזה נתיישב נמי מ"ש רבינו בסוף דלהרא"ש אפשר דאיירי בכוסס חטה דקשה הא ע"כ צ"ל דלא איירי בכוסס חטה דא"כ על איזה שירצה יקדים דז"א דלא אמרי' הכי אלא כשרוצה עתה בא' יותר מבמין השני אבל התורה לא איירי אלא בששניהן שוות בעיניו וכמ"ש אלא שקשה לי כיון דהרא"ש ורבינו ס"ל דכל המוקדם בפסוק קודם לברכה אפי' המאוחר חביב יותר כמ"ש רבינו בהדיא א"כ מנא לן לחלק ולומר דאיירי בחביב עליו ברוב הפעמים ועכשיו שניהן שוות בעיניו ועוד דהא הרא"ש דכתב אדברי התוס' ור' יונה שפירשו למ"ש עולא דמברך ע"ז וחוזר ומברך ע"ז דר"ל דיקדים החביב דאינו משמע הכי דא"כ ה"ל לעולא למימר ולתלותו בחביבות כו' ע"ש ברא"ש ואם כן מה"ט נמי איכא להכריח דלא תליא ברצה עתה דא"כ ה"ל לעולא למימר הכי ולתלותו ברצה בו עתה ועוד גם אין טעם לחלק בזה דהא ר' יונה הוכיח בדף ל"ב סוף ע"א דאזלינן בתר המוקדם בפסוק אפי' האידך חביב עליו יותר ודייק לה מדאמרי' בגמרא בשמעתין רב חסדא ורב המנונא הוו יתבי אייתי לקמייהו תמרי ורמוני שקל רב המנונא ומברך על התמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף כל המוקדם בפסוק זה קודם לברכה כו' ואם איתא דמיירי רב יוסף דאמר כל המוקדם כו' כשאין האחד חביב יותר מחבירו כשבירך רב המנונא אתמרי ברישא אמאי קא"ל לא סבר לה מר להא דרב יוסף וכו' דילמא רב המנונא מש"ה בריך אתמרי מפני שהיו חביבין עליו יותר אלא ודאי רב יוסף בכל ענין אמר כל המוקדם קודם לברכה וכיון דבז' מינים עצמן יש להקדים המוקדם בפסוק אע"פ שהשני חביב ממילא שמעינן דכ"ש דיש לו להקדים מין ז' למין אחר עכ"ל ר' יונה וכדומה לזה כתב ג"כ הרא"ש וא"כ מהאי דיוקא גופא נמי נידוק דאפי' ברוצה עתה בא' מהמינין צריך להקדים המוקדם דאל"כ מאי הקשה רב חסדא לרב המנונא דילמא רוצה עתה יותר בתמרים מברימונים וק"ל וידוע שהפסוק איירי גם באין ברכותיהן שוות דהיינו חטה וגפן ובחדא מחתא מחתינהו דאפי' ברוצה בזה יותר מ"מ המוקדם בפסוק מוקדם לברכה לכן הדרך היותר טוב לחלק בין שניהן מז' המינין ובין א' משאר מינים וכמ"ש מ"ו וז"ל יכול להקדים לו השני פי' אותו שאין בתוך ז' מינין וסבר לעולם כל המוקדם בפסוק קודם אפי' אין ברכותיהן שוות כדלקמן וכן מוכח באשר"י עכ"ל. ומ"ש וכן מוכח באשר"י עיין בדרישה ואין להקשות על זה ולומר כיון שאין ברכותיהן שוות הסברא שבכל ענין איזה שירצה יקדים דהא בברכת בפה"ע או פה"א ושהכל מקדימין לברכת בפה"ע או בפה"א וה"ט דאף דאין ברכותיהן שוות מ"מ אזלינן בתר הברכה החשובה ומבוררת והה"נ דאזלינן בתר הז' מינין דהחשיבן הפסוק בהדיא זע"ז משא"כ באחד מז' מינין עם שאר מינין דלא החשיב הפסוק בהדיא זע"ז אז אמרינן כיון דמברך אכל אחד בפני עצמו יברך תחלה על איזה שירצה לאכול תחלה משא"כ בשברכותיהן שוות דא' נפטר בברכת חבירו בזה קי"ל כרבי יודא להחשיב המין ז' גם עיין בדרישה שכתבתי שא"צ לתירוץ זה מה שתמה הרא"ש וב"י הביאו וז"ל וק"ל היכי קאמרי רבנן דחביב עדיף הא אמרינן לקמן המוקדם בפסוק מוקדם לברכה וכ"ש שיש להקדים האמור בפסוק למין שאינו נזכר כלל כו' דדווקא בברכות שוות מחשב אבל לא בברכות שאינן שוות וק"ל:
וכן דבש קודם כו' ר"ל תמרים שתמרים הוא הדבש האמור בקרא דאילו דבש גופא זיעה בעלמא הוא ע"ל סי' ר"ך שבה"ג כתב שבזמן שהוא זב מעצמו מברך עליו בפה"ע אבל המסקנא אינו כדבריו:
וקודם לדבש כו' עיין בב"י:
אבל כוסס חטה כו' כל דבר שלא נאכל כדרכו נקרא כוסס:
אפשר דמיירי אף בכוסס האי דקאמר אפשר משום דאפשר דגם הרא"ש סבר דברכת הארץ קודמת משום דחטה דכתיב בקרא בעושה ממנו פת או תבשיל מיירי דכתיב בתריה ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם ב"י ע"ש. וז"ל מ"ו אמ"ש רבינו אפשר דמיירי אף בכוסס חטה כו' ז"ל פי' דסבר דהא דאמרינן שהן שוות היינו בשאחד הוא בתוך הז' מינין והשני אינו בתוך הז' מינין כדפירש"י לעיל וכ"ש כששניהם אינם בתוך הז' מינין ואינו תופס לסברת ה"ג שסבר לעולם בפה"ע קודם לבפה"א ה"ה כששניהן מז' המינים לעולם כל המוקדם קודם אפי' אם הוא בפה"א ולא חיישינן לכללא דה"ג וכן מוכח להדיא באשר"י למי שמעיין בו עיון היטב. אבל זהו תימא מ"ש אפשר דאיירי כו' הלא מוכרח לפרש כך דהא כתב הרא"ש חטה קודמת לזית כו' ושעורה קודמת לתמרים כו' לפי שיש לה יתרון כו' וא"כ ע"כ איירי כפשוטה דאי במעשה קדירה אפי' שעורה קודמת לזית מאחר שיש לה ברכה חשובה היא קודמת בכל ענין אפי' אינה מוקדם בברכה וכן משמע שם באשר"י גופא ולא כתב האשר"י דאיכא לאוקמי בכה"ג במעשה קדירה אלא לה"ג שכתב ז"ל ואין ראיה לדברי הרי"ף ורש"י החולקים על ה"ג כו' משמע להדיא דלדברי החולקים על ה"ג מפרשי כפשוטו ואף בכוסס החטה נ"ל עכ"ל. ולעד"נ דמ"ש רבינו אפשר האי אפשר תלוי נמי בהא דכתב רבינו לעיל סימן ר"ח דנסתפקו באוכל חטה או מינים מבושלים בעינייהו דלא נתמעכו דברכותיהן בפה"א. ונסתפקו דברכה אחרונה אם הוא מעין ג' או בנ"ר ומאחר שכתב אחר האי קרא ואכלת ושבעת וברכת נמצא אם מברכין אחטה ושעורה מבושלין מעין ג' יכול להיות דהקרא איירי בחטה דאף שלכתחלה אין מברכין עליהן אלא בפה"א מ"מ ע"כ הקרא בברכה אחרונה איירי דהא ברכה ראשונה אינה מן התורה אף בלחם כ"ש בז' מינין אלא בברכה אחרונה מיירי מ"ש וכדכתב וק"ל אבל אי לא מברכין אלא בנ"ר שהיא ברכה מדרבנן והקרא לא איירי מיניה א"כ ע"כ מ"ש וברכת בתורה אחטה ושעורה צ"ל דנעשה ממנו פת או דייסא לכל הפחות נמצא דבהאי ספק תולה נמי האי ספק לכך כתב רבינו אפשר בל' ספק וק"ל: