Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
כך אסור ליהנות מריח טוב עד שיברך כו' שנאמר כל הנשמה תהלל יה הללויה איזה דבר שהנשמה נהנה ממנה ואין הגוף נהנה ממנה זה הריח. גמ':
ואם הוא עשב כו' במיימוני כתב או מין עשב מברך בורא עשבי בשמים:
כמו המור כתב רבינו יונה אינו מה שנקרא מור בתורה שאותו מעשבי בשמים הוא כמ"ש אריתי מורי עם בשמי אלא זה מין חיה ע"כ:
שהוא מין חיה רבינו כתב שהוא מין חיה ואזיל לטעמיה שכתב בסמוך י"א שהוא זיעת חיה ר"ל כל חיה שבעולם והנכון בעיני שחיה ידועה היא והוא שאכתוב פירושו בסמוך גם ברמב"ם כתב מן חיה וגם בש"ע סי' זה ע"ש. וק"ל:
שחיה ידוע היא בסמ"ג מצוה ל"ט כתב שיש חיה ששמה ידוע כו':
דיינינן ליה כמו דבש ה"נ אע"פ כו' ומסיק ר' יונה ואע"פ שניתן בתבשיל. כתב הסמ"ג בפירוש ידעוני הכתוב בתורה ע"ש וכ"כ ג"כ בי"ד ס"ס קע"ט ע"ש ז"ל ידעוני זה המניח עצם חיה ששמה ידוע בתוך פיו והוא מדבר עכ"ל אבל אין נ"ל לפרש כן כאן ל' רבינו דאינו מובן מלשונו כן אלא נ"ל דר"ל מ"ש שחיה ידוע היא לאפוקי מהי"א שפירשו שהיא זיעת חיה ר"ל כל חיה דעלמא יכולים לעשות האומנין מזיעותן בשמי מור ע"ז כתב שהנכון בעיניו שאין עושין מור אלא מחיה ידועה הנקראת מור ולא מזיעתה אלא מהדם המתקבץ בו והשתא א"ש מ"ש תחלה והוא מין חיה כו' שהמור נעשה מעצמות החיה הנקראת מור ולכן הבשמים נקראים מור ע"ש החיה שמדם שלה עושין המור:
ועל כולם אם אמר כו' משמע מדברי רבינו דאפי' המריח בפרי אם אמר בורא מ"ב יצא. ב"י:
והמריח בו אינו מברך כו' לכך טוב שלא יריח בו כדי לאצולי נפשיה מפלוגתא:
מברך בורא עצי בשמים משום דאין דומה לאגוז דהוא עיקר פרי וקנה וקינמון אינם עיקר פרי ב"י פי' לפירושו לפי שהעץ עושה גם פירות אחרים זולת הקנה והקינמון:
ברוך שנתן ריח טוב בפירות לפי שהן נאכלין במרקחת והרי הן כאתרוגים רשב"א. והלבונה והמסטיכי הוא מין שרף ר"ן ס"פ שמונה שרצים וכן פירש"י בפ' המביא על מסטיכי דהיינו שרף של עצים שעושין ממנה זפת:
ומי הוורד כיון שיוצאין כו' כתב הר"י שאע"פ שאינו בא מהעץ של הוורד עצמו כיון שבא מדבר הנברא בתוכו מברך עליה בורא עצי בשמים:
דלא גרע ממישחא כבישא כתב ר' יונה בשם ר"ח שכובשין שמן וורד ועצי בשמים ומינים הרבה וקולט השמן הריח של בשמים:
וי"א שמברכין על הלבונה ל"ד הלבונה אלא ה"ה על המסטיכי ב"י:
שאינו עץ אלא קטף של אילן נ"ל שרף גם מלת קטף נכון הוא כי השרף קורהו בפ"ק דנדה קטף. רא"ף:
כשותא בגמרא כשרתא ואפשר שנקרא כשותא ע"ש שהכשירו אותו ותקנוהו בכמה מיני בשמים:
ומשחא טחינא פי' קרוב לטחינתן נותן עליהם עצי בושם ע"ש בהר"י דף ל"ה ע"א ורש"י פי' שם בע"א:
שמכשירין זה לגי' כשרתא אבל בס"א כתב שמבשמין:
ואם היו מעורבין בתוכו מיני בשמים ועשבי בשמים עיין באשר"י שכתב עצי תחת מיני והוא נכון יותר ואדלעיל קאי אקודם הוצאתן והא דלא מברכין אכל אחד בפני עצמו וכמ"ש אח"כ ה"ט כיון שאינן לפנינו אלא מונחין בתוך השמן והריח בא לו יחד לכך אליבא דכ"ע אינו מברך כאן אלא מיני בשמים וק"ל:
ולכולי עלמא בעינן שיהא עיקרן קיים קצת כו' יש לתמוה על רבינו שכתב ולכ"ע והלא מדברי הרא"ש שכתב רבינו בשמו בסמוך שכתב סתם על כולם בע"ב ולא חילק. ומדברי התוס' והר"י משמע בהדיא שאע"פ שאין כאן עיקר הבושם כלל אלא הריח שקלט השמן ממנו מברך בורא עשבי בשמים כמ"ש ב"י וצ"ל דמשמע ליה לרבינו שהתוס' והר"י והרא"ש מיירי כשיש עיקר הבושם קצת ולא כמו שפי' ב"י:
וי"א שאין מברכין עליו כלל כו' דריח כיון שאינו צורך הגוף כ"כ אע"פ שנהנה אין לו לברך כיון שאין לו עיקר והוא סברת הרמב"ם בסי' שאחר זה ועיין מה שתמה עליו הטור שם ומ"ש שם ליישב דלק"מ:
הוי כריח שאין לו עיקר כו' נלע"ד שאין לברך על כלי ששוחקין בו בשמים בשעת הבדלה שהרי אינו עשוי להריח וכיוצא בזה אפילו רבינו מודה וק"ל:
שמן זית שכבשו או שטחנו כו' נראה שהוא מפרש מישחא כבישא ומישחא טחינא שהשמן זית לבדו בלי שום בושם כובשין או טוחנין אותו עד שריחו נודף וכשרתא מפרש שמפטמי שמן בבשמים כמו שמן המשחה ונראה שהוא גורס כשרתא מברכין עליו מיני בשמים. ה"ג סימלק וחלפי דימא בורא עצי בשמים ולא עשבי וכן הוא בגמרא ובאשר"י וז"ל הגמרא בפרק כיצד מברכין אמר רב גידל אמר רב האי סימלק מברכין עליו בורא עצי בשמים א"ר חננאל אמר רב האי חילפי דימא מברכין עלייהו עצי בשמים אמר מר זוטרא מאי קרא שנאמר והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ ופירש"י חילפי דימא הוא שיבולת נרד ועשוי כעין גבעולי פשתן ואשכחן גבעולי דמוקרי עץ רא"ף: ובירך מיני בשמים פטר הכל כו' פי' לכתחלה יברך מיני בשמים כדי לפטור כולן ואיני יודע מהיכן היה נראה לרבינו לכתחלה מברך על מיני הבשמים ופוטר את השאר דמ"ש מברכת הפירות שאע"פ שאחת נפטרת בברכת חבירתה בדיעבד לכתחלה מיהו צריך לברך על כל אחת ברכה הראוייה לה כמו שנתבאר בסימן ר"ו ובסימן ר"ח וה"נ י"ל דעת הרמב"ם דאע"פ שיש לפניו ג"כ מיני בשמים מברך לכתחלה על כל אחת ברכה הראויה לה והמבוררת יותר תחלה והא דכתב ב"י פי' לכתחלה כו' מוכח כן מדכתב בסמוך אבל ר"ע כתב כו' דאילו בדיעבד אפשר דגם רב עמרם מודה דיצא ידי כולן. ואע"פ שכ' רבינו ובירך מיני בשמים כו' דמשמע דמיידי בדיעבד. אפשר ליישב דה"ק כיון דאם בירך בדיעבד מיני בשמים פטר הכל מש"ה לכתחלה נמי צריך לברך מיני בשמים וק"ל. ולעד"נ דאין דעת רבינו כן דלשון ובירך ודאי משמע בדיעבד ולא לכתחלה (ואף אם נפרש דעת רבינו מ"ש שר"ל ובירך לכתחלה מ"מ לק"מ ונתיישב במ"ש כאן) אלא ה"פ שרבינו ס"ל דבדיעבד אם בירך מיני בשמים פטר הכל מסתמא אע"פ שלא כיון בהדיא לפטור שלשתן ואע"ג דכה"ג אמרינן לעיל סי' ר"ו ובסי' רי"א דכתב כגון שמן ותפוח או זית אם בירך אצנון בפה"א לא פטר התפוח אא"כ היה דעתו עליו י"ל דשאני התם דהא מחוסר לקיחה ואכילה דכל חד מינייהו משא"כ הכא דבחדא זימנא מריח משלשתן ואפשר דמיירי נמי שכבר מריח משלשתן בשעת ברכה וא"כ פשיטא שאינו דומה לברכת האכילה הנ"ל. ודייק לה להרמב"ם דס"ל נמי הכי מדלא חשב מיני בשמים ש"מ משום דמיני בשמים בדיעבד אם כבר בירך עליהן פוטר האחרים אבל עצי ועשבי בשמים מברך על כל א' וא' ר"ל אף אם כבר בירך על אחד חוזר ומברך על השני ומסיק דמדברי ר"ע לא משמע הכי מדכתב סתמא היו לפניו ג' מינים כו' מברך על כל א' וא' בפני עצמו ולא חילק דאם עבר ובירך מיני בשמים תחלה דנפטרו שנים האחרים ש"מ דס"ל דברכת הריח כדין ברכת האכילה דמסתמא אין אחד נפטר בברכת חבירו אא"כ היה דעתו לפטור האחרים שאינם ממינו אף שנכללים ג"כ בברכתו אם היה כוונתו עליו וק"ל:
מברך על כל אחד בפני עצמו ולא דמי לנכנס לחנותו של בשם שיש בו כמה מיני בשמים מברך מיני בשמים כמ"ש בסימן שאחר זה דשאני התם שאינו נוטל בידו שום בושם אלא מריח מן כמה מיני בשמים כאחת משא"כ הכא שמביאין לפניו ג' מינים ונוטל בידו כל מין ומין לברך עליו:
ורב אלפס גורס מברך על השמן ופוטר ההדס רישא דברייתא נקט דבב"ש גורס כן ובב"ה גורס מברך על ההדס ופוטר את השמן ב"י. ולפי זה מ"ש מברך על ההדס תחלה לשון תחלה לאו דוקא:
ואם אינן שוות ההדס קודם אע"ג דאם אין ברכותיהן שוות כתב רבינו לעיל בסימן רי"א דאיזה שירצה מהן יקדים יש לומר דשאני הכא כיון דברכת ההדס היא בורא עצי בשמים שהיא יותר חשובה ומבוררת מברכת שמן שהיא בורא מיני בשמים לפי שהיא כוללת כל הדברים ודומה זה למ"ש רבינו בסי' רי"א ואם הביאו לפניו דבר שברכתו ב"פ העץ ודבר שברכתו שהכל בפה"ע קודמת ע"ש. וכמ"ש נמי בס"ס רי"ב דה"ט דב"ה דס"ל דמברכין על היין תחלה ואח"כ על השמן דברכת היין חשובה ומבוררת:
ומברכין על המוגמר כו' פי' מברכין בשעלה הקיטור כו'. בסימן רצ"ז כתב ב"י בשם כמה גדולים שהמריח בפת חם יש לו לברך שנתן ריח טוב בפת וב"י כתב מדלא נזכר בגמרא דאין לו לברך לכך טוב שלא יריח בפת: