ונוהגין לאמרו ז' פעמים כו' ז"ל התוס' בפרק הרואה שבע זימנין לגזרו עליה כך הוא הלחש וי"מ דשבע זימנין צריך לומר חלמא טבא חזאי וכן לענות אחריו אבל ר"י לא היה רגיל לאומרו רק ג"פ עכ"ל. מכאן דקדק מ"ו לומר חלמא טבא חזאי ועניית טבא הוא כו' ז"פ אבל שבע זימנין כו' לא אמרו רק ג"פ דאמר ממ"נ לפי' ראשון של תוס' דשבע זימנין הוא לחש א"כ לא צריך לומר כלל יותר מג"פ גם חלמא טבא חזאי ואי לפי' י"מ דשבע זימנין ר"ל שיאמר חלמא טבא חזאי ועניית טבא הוא כו' ז"פ א"כ לכל הפחות יגזרון מן שמיא א"צ לומר ז"פ אלא ג"פ כסתם מה שתיקנו חכמים שהוא ג"פ מותר לך. ולפ"ז יאמר ג"פ ראשונים טבא הוא כו' לחוד עד שבע זימנין כו' וג"פ אחרונים יאמר הכל יחד אבל לא איפכא או שיאמר שבע זימנין כו' ג"פ לבסוף משום הפסק. ולעד"נ שלא לשנות ממ"ש רבינו ונוהגין לאומרו ז' פעמים ור"ל הכל יחד ז"פ וכ"כ ב"י שכן העולם נוהגין ולא נעלם מהן ג"כ דברי התוס' הנ"ל ומנהגן של ישראל תורה:

פי' ש"ץ ופליגי בה כו' אבל יחיד אינו אומר עננו רק במנחה לדידן והוא מנהג אשכנז אבל מנהג ספרד וכן ס"ל להרא"ש שאפילו היחיד אומרה ערבית ושחרית בתענית ציבור כמ"ש לקמן סי' תקס"ה וסי' תקנ"ט. ועוד שהיחיד יכול לכוללה באלהי נצור משא"כ בש"צ:

וכיון דאיכא פלוגתא וכו' הם דברי רבינו: