Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ילדה אשתו וכו' מברך הטוב והמטיב אמרו לו מת אביו כו' כתב הב"י אע"ג דבברייתא תניא אמרו לו ילדה אשתך זכר מברך הטוב והמטיב סובר רבינו דאורחא דמילתא דאומרים לו וה"ה אם לא אמרו לו אלא הוא מעצמו רואה ומפני כך לא הזכיר אמרו לו עכ"ל. והא דסמך וכתב מיד אמרו לו מת אביו ולא קיצר לכתוב מת אביו עיין בדרישה והא דמברך הטוב והמטיב מכרש בגמרא משום דאיכא אשתו בהדיה דניחא לה בזכר וכתבו הרא"ש והמרדכי שאע"פ שאין אשתו באותו מעמד כגון שהיה הבעל בעיר אחרת מברך הבעל הטוב והמטיב. וכתבו הג"מ פ"ד בשם סמ"ק דגם היא צריכה לברך כיון ששניהם נהנים. ועיין בב"י שמביא שהרשב"א ס"ל דמברך שהחיינו וכתב בד"מ דצ"ל דאיירי במתה אשתו. וכתב בש"ע דאז מברך שהחיינו ודלא כמו שפסק ב"י בסי' זה דאפילו מתה אשתו מברך הטוב והרטיב כיון דטובה היתה לה בעת שילדתו:
יש לו אחים שירשו עמו מברך הטוב והמטיב ז"ל מורי ולכאורה היה נ"ל פי' אף הטוב והמטיב וכ"ש שיברך דיין האמת. אכן בסמ"ג משמע להדיא שאינו מברך אלא הטוב והמטיב עכ"ל. ותימא דבמיימוני כתב להדיא בפרק י"א מהלכות ברכות שמברך תחלה ברוך דיין אמת ואח"כ ברוך הטוב והמטיב ויותר התימה שראיתי בסמ"ג שכתב בהדיא כהרמב"ם:
קנה כלים חדשים וז"ל מהרי"ו בחידושים דפ"ג ע"א כשאדם לובש פליצא חדשה או מנעלים חדשים אין לומר תבלה ותחדש כו' עיין בש"ע:
לא שנא היו לו כיוצא באילו תחלה או קנה וחזר וקנה כו' פי' דבפרק הרואה ריש (ברכות דף ס') איכא פלוגתא דחד מ"ד ס"ל דוקא בהיה לו תחלה בירושה ואח"כ קנה דאיכא חידוש גביה הקנייה צריך לברך אבל קנה וחזר וקנה דליכא חידוש גביה כלל א"צ לברך קמל"ן דאין הלכה כאותו מ"ד אלא בכל ענין צריך לברך כן פי' הרא"ש וע"ש:
לאו דוקא חדשים אלא ה"ה נמי ישנים כתב הרא"ש וז"ל אפילו הם שחקים והם חדשים לו וכתב הב"י ע"ז לשון זה וזה כדברי רבינו כלומר שאם הם חשובים עליו כחדשים מברך עליהם עכ"ל. ובאמת נראה שפי' של הב"י אינו מוכרח כ"כ שיש לפרש דברי הרא"ש כמשמעות דברי רבינו שאם הם חדשים אצלו שקנאן עכשיו ולא היו לו מעולם הם לו כחדשים:
לאפוקי אם מכרן וחזר וקנאן כתב הב"י ומשמע לי שאע"פ שהם חדשים שלא נשתמש בהם אינו מברך דכיון שהיו שלו פעם א' שוב אינם דבר חידוש כשחזר וקנאם:
כתב בסמ"ק שאם קנה לו ולביתו מברך כו' ר"ל שהחיינו וגם הטו"ה וכ"כ רא"ף ומ"ו ונראה דהיינו בכלי שמשתמשין בו הוא ובני ביתו אבל אם קנה כלים לו וכלים לבני ביתו מברך על שלו שהחיינו אבל כשמשתמשים בם שניהם מברך שהחיינו וגם הטוב והמטיב. והא דלא כ"כ הסמ"ק בשאר דברים שמברכין עליהם הטו"ה כגון שדה וכיוצא. נראה לחלק דשאני שדה שההנאה של גידול התבואה באה לו ולשותפו ביחד משא"כ בשימושי כלים שהנאת השימוש באה לו בפני עצמו ולבני ביתו בפני עצמם לכל א' בשעת תשמישו. וכל א' נהנה בו שלח בשעה שחבירו נהנה בו מש"ה צריך לברך ג"כ שהחיינו על הלבישה המיוחדת וק"ל:
בירושלמי נתנו לו במתנה מברך הטוב והמטיב שיש בו טובה לו ולנותנו פי' הרא"ש דאם המקבל עני הוי טובה שזיכהו השם וחננו מהון לעשות צדקה ואם הוא עשיר שמח הנותן במה שמקבל מתנתו עכ"ל:
כתבו התוס' שאין לברך וכו' עד כגון חלוק אנפילאות אין לברך עליו כתב בתרומת הדשן דכן יש לומר אבל כלים חשובים קצת כגון מלבושים של בגד צמר דמי לדבר הבא מזמן לזמן דסתם בני אדם לפרקים מועטין מתחדשים להם ובהא כ"ע מודו דמברכין עליהם. כתב הרשב"א בסימן רמ"ב והביאו הב"י דכל הני ברכות דלא מזמן לזמן קאתו אינם אלא רשות ומש"ה אפילו חכמים גדולים שבימיו לא ראה שהיו מברכין אותו. וא"ת הרי פדיון הבן דלא מזמן לזמן קבוע כמועדות קאתו ואפ"ה מברכין שהחיינו שמא י"ל שאני מצוה ממצות התורה דקבעוהו חובה. ונדחקתי ליישב המנהג הגדולים עכ"ל וכ"פ בהגה"ה ש"ע וכ"כ מ"ו בשם הרשב"א ועיין מ"ש עוד מזה בהיפוך הרואה ריש הדף: