הנכנס לכרך וכו' ופירש"י המהלך בדרך וצריך לעבור דרך כרך ושם מצויים אנשים רעים ע"כ ומסיק בגמרא שאף שיעבור דרך עיר שיש שם שופטים שאין הורגים אלא בדין מ"מ מתוך שהוא נכרי שמא לא יזדמן מי שילמד עליו זכות וילכד ברשת עלילה שיעלילו עליו. ב"י:

יצא בשלום אומר מודה אני לפניך כו' ז"ל ב"י ומפשט השמועה נראה שהצריכוהו להתפלל על שלום הדרך פעמים. א' בשעה שיצא מן הכרך ואינו חותם בה והיינו הא דפרק הרואה ואחרת שהוא חותם בה כדאיתא בפרק תפלת השחר. ויש לתמוה תרתי למה לי והיה ראוי לתקן חתימה בזו שמתפלל כשיצא בשלום וליסגי בהכי וכן מצאתי בכלבו שכתב בסימן פ"ז הנכנס לכרך מתפלל שתים בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך וכו' עד יצא בשלום אומר מודה אני לפניך כו' עד בא"י שומע תפלה עכ"ל וכ"פ בש"ע סי' זה ואח"ז כתב וז"ל וזו היא תפלת הדרך שנכתבו שם היא וכל דיניה בסי' ק"י עכ"ל. ותמיה גדולה היא בעיני על הב"י לומר כן מכמה טעמים חדא שהרי אין הנוסחות שוות שנוסח זה עיקרו נתקן ליתן הודאה על העבר שהוציאו בשלום ואגב זה מבקש על העתיד ואומר וכשם שהוצאתני וכו' האי כשם שהוצאתני הוא טפל לעיקר ההודאה על העבר דומה למ"ש בכניסתו ג"כ מודה אני לפניך ה' אלהי שהכנסתני לכרך זה לשלום וכשם שהכנסתני לשלום והודאה זו נתקנה ע"פ המשנה דקתני נותן הודאה על העבר ומבקש על העתיד ותפלת הדרך עיקר תקונה הוא על הבקשה שיצילהו בדרך אשר הוא הולך בה ואע"פ שכבר התפלל ואמר יהי רצון שתוציאני לשלום אותה הבקשה לא היתה אלא על היציאה וע"ק דאם חדא היא למה יאמרוהו כשוצא בשלום דהיינו מיד. ובתפלת הדרך הדין שלא יאמרוהו עד שיחזיק בדרך כמו שנתבאר לעיל סי' י'. וע"ק דתפלה והודאה זו היא משנה וברייתא פרק הרואה ותפלת הדרך הוא דברי האמוראים פ' תפלת השחר (ברכות דף כ"ט ע"ב) ז"ל א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא לא תרתח ולא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא א"ר יעקב א"ר חסדא זו תפלת הדרך דכל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך. מאי ת"ה יר"מ ה' אלהי שתוליכני לשלום כו' לכן נלע"ד פשוט דתרי ענייני נינהו דת"ה נתקן אחר שכבר החזיק בדרך ומעומד ובלשון רבים ובחתימה כמבואר לעיל בכל תנאיה. וי"ר זה נתקן ע"ש הודאה מיד שיצא מן הכרך על שהוציאו ה' בשלום מן השוללים והמושלים רעים הנמצאים בכרך וכדפירש"י ואם נפשך לומר כיון שמתפלל אח"כ תפלת הדרך כשיחזיק אח"כ בדרך א"כ למה תיקנו לבקש עתה על העתיד בשעת ההודאה מ"מ נ"ל דעכ"פ אין זה תפלת הדרך כיון שכבר התפללו שחרית וכמ"ש לעיל סימן ק"י שלא נתקן לאומרו שני פעמים ביום א'. ואז תיקנו שבשעה שיתן הודאה על העבר יבקש נמי על ההבא ובלא חתימה. והכלבו שכתב אותו בחתימה אפשר דלא ס"ל מאי דכתיבנא בשם הטור אלא אם בא לברך ולצאת מהעיר באמצע היום ס"ל דצריך לחזור לברך ולומר תפלת הדרך ומיהו א"צ להמתין עד לאחר שיצא מן העיר ושיחזיק בדרך כיון שהוא כבר בירך. וכולל תפלת הדרך עם ההודאה ואומר שניהם מיד שיצא מן הכרך וק"ל. וכשיוצא מעירו שדר בו אז א"צ לבקש שתוציאני לשלום כיון שמכירין אותו שם לכן אומר לאחר שהחזיק בדרך תפלה על הדרך שיבוא בו בשלום לבד:

כשם שהכנסתני לשלום כו' בגמרא וברי"ף האי כשם כו' ליתא אבל נ"ל שרבינו כתב הכי משום דבמתניתין אמר ונותן הודאה על שעבר וצועק על העתיד לבא והיינו ע"ד זה דאל"כ הל"ל להיפך צועק על העתיד ונותן הודאה על העבר ודו"ק. (בסוף מסכת ברכות א"ר אבין הנפטר מחבירו אל יאמר לו לך בשלום אלא לשלום שהרי יתרו אמר למשה לך לשלום עלה והצליח דוד שא"ל לאבשלום לך בשלום הלך ונתלה. ונ"ל הטעם דכשאמר לו לך בשלום משמעות דיבורו הוא שבמקום הליכתו לשם יהיה בשלום אבל אינו משמע שיהיה לו שלום כל זמן שמתעסק בהליכתו בענין זה ומ"ש יעקב ושבתי בשלום אל בית אבי ויתרו אמר גם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום התם קאי בשלום על הביאה ועל השבה וזה היה סוף כוונתם משא"כ לך בשלום שהולך אל איזה מקום לאיזה צורך ותכלית שצריך שיהיה שם ג"כ שלום לו). (אמר המגיה לא אוכל לירד אל סוף דעתו בזה ואולי חסר דבר או תלמיד טועה כתבו משמו ע"כ):

מדד ואח"כ בירך פי' מבקש רחמים. וכ"כ במיימוני סוף פ' דברכות ע"ש:

שאין הברכה מצויה אלא בדבר הסמוי כו' והא דאמר בפרק כל הבשר שאין המזיקין שולטים בדבר המנוי ושקול או צרור וחתום עולה בקנה אחד דדבר שאינו מדוד או מנוי שייך בו ברכה כשיתפלל עליו וגם קללה וחסרון כשלא יתפלל עליו דאז המזיקין שולטים בו ליטול ממנו כך היה נלע"ד. שוב מצאתי במסכת תענית דף ח' ע"ב שתירצו התוס' אותה. וז"ל וי"ל דלק"מ דהא דקאמר התם ה"מ דלית להו רשותא למשקל אלא בדבר הפקר והיינו בדבר הסמוי שהברכה מצויה בו שאותו דבר שנתרבה מהברכה הוא הפקר וממנו נוטל השד לפעמים ונתברך ממנו ג"כ הבעלים. לאפוקי דבר המדוד והמנוי שאין הברכה מצויה בו ולית בהו דבר הפקר והאי דבעלים נינהו הילכך לית להו רשותא למשקל מיניה עוד תירצו בע"א ע"ש:

הנכנס למרחץ כו' וכיוצא בו לעתיד לבא פירושו לפום ריהטא היינו מאור של גהינם. וכאמור הנה היום בא בוער כתנור כו' ויש לפרשו גם כן לעתיד כשאבוא עוד לרחוץ תצילני משרפת אש:

ולאחר שהקיז דם יאמר ברוך כו' וצריך שם ומלכות. ב"י: