מותר להתחיל במלאכה כו' עיין מ"ש הר"ן פ"ק דב"ק ריש דף י"א וא"ת הא כתב בסימן שלפני זה העושה מלאכה בע"ש מן המנחה ולמעלה אינו רואה סימן ברכה י"ל דהיינו דוקא מלאכה גמורה משא"כ זה דאינו אלא התחלה והכנה למלאכה והמלאכה נעשית אח"כ מאיליה:

חייב משום מבשל בצמר לעולם חייב ובשאר בישולים עד שנתבשל כמאכל בן דרוסאי כ"כ הר"ן:

אם קצץ לו דמים ולעיל סי' רמ"ז נתבאר שאם הבטיח שיתן לו שכרו נקצץ דמיא ועיין בב"י שכתב בשם המפרשים אע"פ שקצץ איני מותר אלא דוקא כשהעכו"ם עושה מעצמו אבל אסור לומר לו לעשות המלאכה בשבת ואינו מותר אלא דוקא כשהעכו"ם עושה המלאכה בביתו ועל כל זה אם הישראל רואה את העכו"ם עושה מלאכה בכליו בשבת צריך למחות בו:

אפי' בשבת מותר להניחה כו' משום דנראה כרוחץ ולא חיישינן לשחיקת סממנים דיש היכרא דצריך לשרותן מע"ש רש"י:

דקי"ל שביתת כלים לאו דאורייתא ז"ל ב"י הלשון אינו מדוייק דאפי' איסורא דרבנן ליכא אלא דנקט סירכא דלישנא דגמ' למאי דהוי ס"ד דב"ה אית להו שביתת כלים דאורייתא:

ואפי' אם הכלי עושה מעשה בשבת כגון מצודת חיה ועוף שהפח נקשר ותופס העוף וכן היקוש לחיות ללכדן ברגלים כשנוגעים בו קופץ ומתחבר מאליו ולוכד. רש"י וזהו פח יקוש מצודת חיה:

והשמן והיין היוצא מהן פי' בשבת:

ומלילות שבלים שלא נתבשלו כל צרכן רש"י:

אבל לא נדוכו היטב כו' ז"ל ב"י ולא נתבאר בדברי רבינו אם נתרסקו מעט אם מותר לטעון הקורה עליהן מבע"י כשאינו רוצה לשתות ממשקין היוצאין בשבת והרי"ף והרמב"ם מתירין והכי נקטינן עכ"ל:

איכא זילותא דשבתא וה"ה כל דבר שיש לחוש להשמעת קול רמ"א.

לא יצא החייט במחטו כו' לאו דוקא חייט ולבלר אלא שדברו חכמים בהוה ודוקא לא יצא כשהמחט והקולמיס בידו דכשיוצא בהן בשבת בידו חייב חטאת לפיכך גזרו בסמוך לחשיכה אבל כשהן בבגדו אפי' כשיוצא בהן בשבת אינו חייב חטאת לא גזרו. ב"י ע"ש. ול"נ דלכך נקט חייט ולבלר שדרכן לאוחזן בידן תדיר:

אבל בתפילין מותר כו' פי' אפי' אם הם בידו דכשהם בראשו דרך לבישה בלא טעמא דאילו מסיח כו' שרי כיון דאי נפיק בהו הכי בשבת עצמה ליכא חיובא ומ"ש שאסור להסיח דעתו מהם בעודם בראשו ה"ק כיון דאפי' כשהם בראשו אסור להסיח דעתו מהם כ"ש כשהם בידו. ב"י:

שלא יהא בהן דבר אסור ויצא כו' ס"א דבר שאסור לצאת בו: