Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
דלא חיישינן שמא יפתח ויחתה פי' שאם יפתח התנור יכנס הרוח ויצטנן התנור ויתקשה הבשר ויפסיד כמ"ש הרמב"ם גבי בשר עז והביאו ב"י ע"ש ואפשר לומר דה"ה גבי גדי לפי מה שפירש"י ורבינו שהרוח קשה לגדי:
אבל אם הוא שלם פי' בחלל הגוף אע"פ שאין עליו ראשו וכרעיו:
אין צולין בשר בצל וביצה כו' פי' משני הצדדין. ואע"פ שכבר כתב רבינו לעיל בסמוך שבשר צלי אפילו חי אסור להניחו אצל האש חזר ונקטיה לאשמעינן שבכדי שיצולו מבעוד יום כמב"ד מותר ושאני הכא דאיירי שצלה הבשר ע"ג גחלים עצמן דאם כבר נצלה כמב"ד לא יחתה בגחלים שמא יחרך הצלי ולמה לו לקלקלו כיון דבלאו הכי יהיה ראוי לאכילה אבל אם לא נצלה מבעוד יום כמב"ד חיישינן שמא יחתה אפי' בגדי דכיון שצולהו ע"ג גחלים אינו חושש אלא שיצלה מהרה אע"פ שיחרוך ויקלקל קצת הלכך חוששים לחיתוי עיין בש"ע:
ואין נותנים פת בתנור ולא חררה ע"ג גחלים כו' משנה בפ"ק דשבת דף י"ט וז"ל אין נותנין פת בתנור עם חשיכה ולא חררה ע"ג גחלים אלא כדי שיקרמו פניה ר' אליעזר אומר כדי שיקרום התחתון שלה ומפרש בגמרא דה"ק ר' אליעזר אומר כדי שיקרמו פניה המדובקים בתנור ופירש"י וחומרא היא שפניה שכנגד האור ממהר לקרום אבל התוס' הוכיחו שם מהירושלמי שר"א להקל אתא והביאו הר"ן וכ"כ הסמ"ג ג"כ בהדיא בחלק נ"ח דף י"ד ע"א וז"ל ולהקל אתא כדמוכח בהירושלמי כו' ע"ש ופסק הלכה כחכמים דבעינן שיקרמו פניה התחתון המודבק בתנור ועליון וזהו כשיטת הרמב"ם בפי' המשניות כ"כ שם וז"ל כדי שיקרמו פניה כלומר שקרמו וקפאו פני החררה שהם כלפי אויר התנור ואין הלכה כר"א עכ"ל. הרי לפניך שהרמב"ם וסמ"ג בשיטה אחת קיימי שר"א לקולא והלכה כת"ק וצריכין שיקרמו שני פניה ומיושב ג"כ בלשונו שלא תקשה במאי מחולקים רש"י שפי' לחומרא שפניה שכנגד האש נקרם קודם וסמ"ג להיפך וכל חולקים בסברא הנראית לעינים ובמאי שכתב הרמב"ם בלשונו שהם כנגד אויר התנור א"ש שס"ל דמוציאין האש והגחלים משם בשעת דביקות הפת משום שלא יחרך הפת מהאש ואז נקרם הצד הדבוק לתנור קודם שאותו צד נתחמם היטב בהסקת התנור תחלה. ורש"י מדבר בשנשאר עוד שם הגחלים שאז מסתבר שנקרם תחלה אותה צד שכנגד הגחלים וק"ל. אבל הר"ן פסק בפ"ק דשבת כר' אליעזר דמשנתו קב ונקי ולקולא. והרי"ף והרא"ש כתבו בפסקיהם המשנה הנ"ל כצורתה ולא הוסיפו שום דבר ונ"ל ע"ז שרבינו המחבר ס"ל ג"כ שהלכה כר"א ולקולא וס"ל דלהכי כתב הרי"ף והרא"ש המשנה סתמא משום דלא הוצרך לפסוק הלכה דסמך אקבלה דקי"ל משנת ר"א קב ונקי והלכה כמותו כמ"ש הר"ן ולהכי כתב כדי שיקרמו פניה הדבוקים בתנור או פניה שכנגד האש דזה או זה סגי דכשאין שם אש סגי בפניה הדבוקים בתנור. וכשיש שם אש סגי בפניה שכנגד האש לפי זה לא נצטרך לדחוק ולפרש כמו שפירש ב"י שרבינו סובר ג"כ כר"א אליבא דפירש"י לחומרא ומ"ש כדי שיקרמו פניה המדובקים בתנור קאי אפת ומ"ש או פניה שכנגד האש קאי אחררה ונראה לפי' דס"ל דבחררה הקילו וסגי בהקרמת פניה שכנגד האש לחוד דהואיל והחררה דקה הקילו בה יותר מבפת או משום שמונחים ע"ג גחלים דיו בכדי שיקרמו פניה שכנגד האש שאז ודאי לא יחתה שלא יחרך. דדוחק לומר שס"ל פי' או פניה שכנגד האש שר"ל צד חוץ שכנגד עבר אש שזהו אינו ממשמעות הלשון. וכל זה דוחק. ויותר התימה בעיני מ"ש הרב הגדול בעל מגיד משנה שהרמב"ם פסק ג"כ כר"א וזהו נגד מה שכתב בהדיא בפי' המשניות שלו כמ"ש לעיל וב"י כתב על זה וז"ל איכא למימר דהדר ביה ולפי זה ט"ס יש בנוסחאות שלנו בספרי הרמב"ם שכתוב בהם כדי שיקרמו פניה שאינן מדובקים בתנור וכו' וצריך להגיה המדובקים בתנור עכ"ל הרי שהוצרך למחוק הנוסחאות ולומר שהרמב"ם ז"ל הדר מפסקיה וכולי האי ועדיין לא שם אל לבו שהרמב"ם פי' בפי' המשניות בהדיא שר"א לקולא אתא לכך היה נלע"ד שהכל עולה בקנה אחד ומצודקים המה הנוסחאות שלפנינו שהר"ם ס"ל שר"א לקולא ופסק כת"ק כמו שפסק בשם בפי' המשניות וכמ"ש הסמ"ג וזהו שכתב הרמב"ם בפסקיו עד שיקרמו פניה שאינם מדובקים בתנור והיינו כת"ק ומ"ש או באש זהו צריך אתה בלאו הכי לפרש שאחררה קאי דכיון שכתב שיקרמו פניה שאינם מדובקים בתנור וזהו כנגד האש למאי חזר וכתב או באש אלא ע"כ מ"ש שיקרמו פניה שאינם מדובקים קאי אפת המודבק וכשאין שם אש וכמ"ש לעיל ומ"ש או באש קאי אחררה המונח ע"ג גחלים ודו"ק ויותר נ"ל דהמשך דבריו כך הם עד שיקרמו פניה שאינם מדובקים בתנור או פניה שאינם מדובקים באש ותרתי מיני קאמר בשיש שם אש וכשאין שם אש. והאי פניה שאינם מדובקים דקאמר אאו באש נמי קאי וק"ל. ונלע"ד שהרב בעל מ"מ היה גורס בפירוש המשניות והלכה כר"א וס"ל ג"כ שר"א לקולא אתא כמ"ש שם ובמיימוני היה גורס מדובקים כגירסת ב"י וזהו כמו שכתב הטור כאן וכולה אפת קאי שאיזה פנים שיקרום תחלה סגי בי' וכמ"ש לעיל אבל אב"י תימא שהוא לא הביא כלל דיעה שפי' לקולא וגם א"א לפרש שס"ל לקולא דא"כ אמאי צריך לדחוק ולפרש דמ"ש רבינו או פניה שכנגד האש קאי אחררה ודוחק לומר שגירסתו היה ופניה כו' שגם ופניה יפורש כמו או פניה וק"ל:
אלא כדי שיקרמו פניה כתב בהג"מ שפורסין אותה ואין חוטין נמשכין ופשטיד"א צריך שיקרום פניה העליון והתחתון ויתבשל כמב"ד מבעוד יום:
או פניה שכנגד האש ולפי' התוס' צריך שיקרום שניהם. רש"ל. ולפי מ"ש לעיל שהר"ן ומ"מ פסקו דהלכה כר"א ולקולא גם לפי' התוס' יכול להיות דסגי באחד מהן. וק"ל:
ולא קרמו פניה כר איסור זה משום דחיישינן דשמא יחתה כדי שיהא מוכן לו בשבת אבל אין הטעם משום דנהנה ממלאכת שבת דהא קדירה מותר ליתנה בתנור משחשיכה וגם הכלבו מתיר ליתנו בתנור כשא"צ ללחם:
מזון ג' סעודות פי' כשצריך ללחם לג' סעודות וגם האחרים ולכך הקילו בו לרדות בשוגג משא"כ בתורמוסין דלקמן ר"ן. ואם א"צ בשבת זה ללחם מותר ליתן בתוך התנור וליטול מתוכו כמ"ש דודאי לא יבא לחתות וגם ליכא איסור רדייה בשבת כלבו. ועוד יש היתר בתנורים שלנו ע"י נטילת הפת בקיסם וכתבו רבינו ירוחם והביאו ב"י ובש"ע ע"ש. ודוקא ג' סעודות התירו לאחרים ולא יותר ודוקא בדצריך להם אע"ג דבהצלה מפני הדלקה אומר לאחרים שיצילו אפי' טפי מג' סעודות ואפי' א"צ להם שאני הכא דרדיית הפת שבות הוא ולא התירו אלא מפני כבוד שבת בלבד וכ"כ הר"ן פרק כל כתבי דף קמ"ד ורשמתיהו לקמן סימן של"ג ע"ש:
לא ירדה במרדה ודוקא כששהה שם באיסור בעינן שינוי אבל כשקרמה פניה מבעוד יום מותר לרדות במרדה ב"י:
צריכין בישול רב כו' ז"ל רש"ל ותימא על הרמב"ם שסובר הטעם משום שאדרבה מתבשל במהרה ויועיל בהן חיתוי לאוכלם בלילה דבפרק אין צדין משמע להדיא שצריכין בישול רב וכן דעת כל המחברים עכ"ל. עששיות ותורמסים פירש"י מיני קטניות: