ועמו כיס כו' מי שיש לו תפור בבגדו רמ"א מתירו בסימן ש"י סעיף ז' ע"ש ורש"ל בשם רשב"ץ אוסר בביאורים:

אף לאחר שתחשך דאף דהמעות בכיס הן מוקצה במקום פסידא לא גזרו ומה"ט נמי מתירו ליתן לעכו"ם אע"ג שבשליחותו הוא עושה האיסור משום דאין אדם מעמיד עצמו על ממונו וחיישינן דילמא הוא עצמו ישאם באיסור. גמרא:

ולא יניחנו על החמור דאחמור אתה מצווה על שביתו ולא אעכו"ם:

יתננו לשוטה ודינו כחמור ליטול ממנו קודם ההנחה ולחזור עליו אחר עקירה רשב"ם ורמב"ן:

יתננו למי שירצה בגמרא א"ד לא ליהב לקטן דאתי לכלל דעת וא"ד לא ליהב לחרש דאתי לאחלופי בגדול פיקח ופסקו דשניהם שוים:

יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות כו' וצריך לישב בכל פעם דעמידה לחוד כהליכה דמי וחייב מלקות ר"י:

שאסור לטלטלן פי' כגון כוסות של מקיזי דם שהם מאוסים:

אלא פורקם בנחת אבל לא יניחם ע"ג בהמה משום צער בעלי חיים:

מניח ידו עליהן כדי שלא יראום וחכמים התירו לו להכניסם דרך מלבוש משום בזיון:

רץ תחתיה עד ביתו פירש"י דכל כמה דלא עמד לפוש לא עביד עקירה לאיסור ודוקא רץ שיש לו היכירא ולא יעמוד אבל לאט שילך בנחת לא דזימנין קאי ולאו אדעתא ויעשה עקירה והנחה. וכתב הרמב"ן דדוקא אצל חבילה התירו לרוץ שיש לו היכירא טובא שהרי אין דרכו לרוץ עמו אבל גבי כיס לא התירו לרוץ עמה אבל שאר כל המפרשים כתבו דאין חילוק בין חבילה לכיס. ונ"ל הכותב טעמייהו דמה שהזכיר בגמרא דין ריצה בחבילה יותר מבכיס משום דהכא מיירי שהזכיר לשבת קודם שבא לכלל איסור דהיינו עוד היום גדול דאף שכבר קידש היום מ"מ הא איסור חיוב שבת אינו אלא עד שתחשך אז התירו לו לרוץ ויתחיל לרוץ קודם כניסת שבת ויזרוק לחצר ביתו כלאחר יד נמצאו שלא עושה לא עקירה ולא הנחה באיסור אבל כשלא נזכר לשבת עד שכבר החשיך עליו יכול להיות שג"כ אסור לעשות עקירה באיסור שהרי כן דייק לישנא דרש"י שכתב שכל כמה שלא עומד לפוש אינו עושה עקירה באיסור ודוק בלשון שגבי חבילה נקט וקדש עליו היום וגבי הכיס מי שהחשיך לו בדרך משום שהחבילה דרכו לזכור מחמת כובדה בכל עת וה"ה איפכא ואין לשון רש"י ראייה די"ל כיון שהולך ג"כ מבעוד יום קודם שהתחיל לרוץ ולא עמד בנתיים אין כאן איסור ודו"ק:

וזורק כלאחר יד שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו רש"י: