מקום הנחתן של יד בזרוע שמאל ס"פ הקומץ ת"ר ידך זו שמאל ומייתי ליה מדכתיב אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים ב"י. וז"ל רא"ף שנאמר ידך יד כהה ועוד דרשו וקשרתם וכתבתם מה כתיבה בימין אף קשירה בימין סמ"ג. ומניין לזרוע שהוא קרוי יד דכתיב ותהיינה העבותים אשר על זרועיתיו כפשתים אשר בערו באש וימסו אסוריו מעל ידיו ע"כ:

בגובה הבשר כו' גם זה שם על ידך זו קבורת. ופי' הרא"ש מקום קבוצת בשר (כמו קיבורא דאהיני שפי' אשכול תמרים):

שבין הקנה לכתף פי' בין הזרוע לפרק וכתף והיינו כר"ת שהוכיח כן דמצות הנחת תפילין של יד משמע בכל מקום שהוא על הזרוע ולאפוקי מי"א שקיבורת שאמרו בגמרא היינו גובה הבשר הסמוך לפרק היד:

ויטה אותם מעט כו' דכתיב ושמתם את דברי אלה על לבבכם שתהא שימה נגד הלב ולא על הלב ממש שצריך לקיים ג"כ וקשרתם לאות על ידך:

ולא יהא דבר חוצץ כ"כ הרא"ש בפסקיו ובתשובה וכתב טעמא משום דכתיב לאות על ידך שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין ידו כדדרשינן ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו. וכן לטוטפות בין עיניך שלא יהא דבר חוצץ ביניהם לבין עיניך ועיין בדרישה:

ואיטר יד ימינו מניח בשמאל ס"פ הקומץ ת"ר איטר יד ימין מניח תפילין בימינו שהוא שמאלו (ר"ל ששמאלו היא ימין דידיה דרוב כחו בשמאלו) והתניא מניח בשמאלו שהיא שמאל כל אדם אמר אביי כי תניא ההיא בשולט בב' ידיו:

אבל אם הוא כותב בימינו כו' דעיקר תלוי בכתיבה שנאמר וקשרתם וכתבתם וכשמניח בשמאל קושר ומהדק בימין ועי' בדרישה:

עד שיגיע לאמצע האצבע לשון סמ"ק משפט אורך הרצועה בזרועו עד אצבע צרדא ויכרוך סביב הצרדא ג"פ. צרדא פירש"י צרה דדא דהיינו אצבע שהיא צרה של אגודל והתוס' מוכיחין שר"ל אצבע הגדול דהיינו אמה עיין בה"ק. וכתב ב"י והעולם נוהגין לכרוך ו' או ז' כריכות ובשם הזוהר כתב שיש ליזהר שלא ירחיק היו"ד מהקציצה בתפילה של יד:

ומקום תפילין של ראש מהתחלה כו' עד סוף המקום שמוחו של תינוק רופס ס"פ הקומץ בין עיניך זה קדקד. היכא. אמרי דבי ר' ינאי מקום שמוחו של תינוק רופס. ובתר הכי אמרינן גובה שבראש מנלן נאמר כאן בין עיניכם ונאמר להלן לא תשימו קרחה בין עיניכם מה להלן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה אף כאן בגובה של ראש מקום שעושה קרחה וכתב הרא"ש ע"ז והא דאמרי' לעיל מקום שמוחו של תינוק כו' ל"ד קאמר שיניח במקום המוח ממש ולא יותר אלא מקום הנחת תפילין ממקום שמתחיל השיער דהיינו שעושה קרחה עד מקום שמוחו של תינוק רופס והיינו דאמרינן מקום יש בראש להניח בו ב' תפילין עכ"ל. וכן מסיק ב"י רופס פי' בערוך מתרכך. ופ"ג דמגילה איתא נתנו על מצחו או על פס ודו ה"ז דרך מינות פירש"י שאין שומע לפי' חכמים:

וצריך שיהא הקשר מאחורי הראש למעלה בעורף ולא למטה בצואר ושיהא מול עורף כו' כצ"ל וכן הגיה מורי וז"ל הגמרא כרק הקומץ דף ל"ה ע"ב א"ר יהודה קשר של תפילין צריך שיהא למעלה כדי שיהיו ישראל למעלה ולא למטה וצריך שיהיה כלפי פנים כדי שיהיו ישראל לפנים ולא לאחור ופירש"י למעלה בגובה הראש ולא למטה בצואר כלפי פנים ממול עורף ולא בצידי הראש ל"א כלפי פנים שיהא הקשר מבפנים והנוי של דלי"ת מבחוץ כדאמרינן ונוייהן לבר עכ"ל. מזה מוכח כמו שהגהתי דצ"ל ושיהא כו' ודו"ק. והמחבר תפס ב' הפירושים לדינא ולפ"ז פי' מול עורף ממש ר"ל שהקשר של תפילין יהא רואה את העורף והיינו כשהוא מונח עליו שאז הוא רואה אותו דומה למ"ש רבינו בסמוך ז"ל דהיינו כלפי השיער דר"ל הצד שבו השיער. ומה שהאריך רבינו כאן הוא לאפוקי ממ"ש בדרישה בשם רבינו אליקים ע"ש:

וצריך שיהא נויו וכו' פירש"י הצד של הקשר שנראה בו הדלת יהא יראה מבחוץ ל"א נוייהם של רצועות שהם חלוקות מצד אחד וצבועות שחורות והוא נוייהם וכתב הרא"ש דתרתי הלכתא הם:

ולא לצד הראש פי' ולא יעשה צורת הדלת לצד פנים אפילו אם השמור לחוץ:

וגם הרצועות שסובבות כו' ה"ה כל יד וכ"כ הרמב"ם וכ"כ הרא"ש בשם תשובת גאון ב"י. ה"ג כדי שיהא נוייהן לבר דהיינו הלבן כלפי השיער ושהוא חלק יותר וצבוע שחור ניכר מבחוץ. ועוד יש גירסא אחרת ואינו נכונה וה"פ אותו צד שבו השיער של בהמה והוא החלק והצבוע שחור הוא הנקרא נוי הרצועות וצריך להיות לבר:

ואם פיחת או הוסיף לשון ב"י דע דהאי אם פיחת כו' אארכן נמי קאי וכך הם דברי הרא"ש אבל לא פי' כמה יפחות ויפסל ומשמע שאפי' נשתייר כל שהו כשר וב"י פסק כהרמב"ם להתיר לפסול פירות משיעור ארכו או רחבו היכא דאפשר: