אסור לפתוח הדלת כו' זהו כפירש"י ולפ"ז פשיטא דלא מיתסר אלא לפתוח אבל לנעול ליכא שום איסורא שהרי מאחר שאינו לא מכבה ולא מבעיר לא לייט רב עליה וכן נראה מדברי התוס' וכן הסכים בת"ה סי' נ"ט וכ"כ המרדכי פ' כל כתבי שהורה הר"ם שמותר לסגור החלון בשבת מפני הרוח. ואפילו לפתוח אינו אסור אלא כדרכו אבל בנחת מותר וכמ"ש רמ"א בש"ע:

או אם קבוע בכותל שאחורי הדלת כו' זהו כפר"ח ולפ"ז משמע דלא מיתסר אלא כשפותח ונועל כדרכו אבל אם פותח ונועל בנחת מותר וכ"כ הרמב"ם:

לא יפתחנו כנגדו ר"ל לא ינעלו כנגדו שמא תהא הדלת נוקשת עליו דכשם דלפירש"י לאו דוקא נועל כך לפר"ח לאו דוקא פותח. והא דנקט לא יפתחנו ר"ל דאז ממילא יחזור לבא לנעול הפתח:

וכן אם הוא קבוע בדלת עצמה כו' זהו כפר"י. וכתב המרדכי דאין להקשות לפר"י בלא כיבוי והבערה יהא אסור מחמת טילטול הנר דנעילת הדלת לא חשיב טילטול הנר וגם לא נעשה בסיס לנר דחשיב ובטל לגבי הבית ולא לגבי הנר עכ"ל. וכתב ב"י ולפ"ז אם נר של שעוה קבוע בדלת עצמו מותר לפתוח ולנעול כיון דלית ביה משום מכבה ומבעיר עכ"ל ונלע"ד דה"ה דמותר לטלטל השלחן אף שנר של שעוה או של חלב עומד על המנורה על השלחן דהשלחן לא הוי בסיס לנר בפרט שיש דברים אחרים של היתר ע"ג השלחן דהוה כטילטול מנא בקיטמא:

אפי' ברוח מצויה. כתב ב"י וה"מ כשהמדורה קצת קרובה אל הדלת:

רק שלא יכוין לכבותו כו' וראיתי לחכם אחד שהתיר לנער הנרות של חלב כמו שלנו ודימה אותה לנר שאין בו שמן אבל נ"ל טוב להזהר ולעשות ע"י עכו"ם אם לא בהפסד מרובה ומ"מ תמה אני אפילו בנר של שעוה היאך יכול לנער הא נעשית בסיס לדבר האיסור ולא שרי אלא בשכח ולא במניח וצ"ל דתופסים פי' ר"י דלקמן עיקר דס"ל כל היכא שאין דעתו שיניח שם כל השבת אלא ליטלו למחר מעל השלחן הוי כשכח:

ובלבד שיהא נר של שעוה והגיה הר"פ מיהו טוב ליזהר כ"א ע"י עכו"ם ע"כ:

ונמצא חייב משום מבעיר ל"ד משום מבעיר אלא ה"ה משום מכבה. א"נ י"ל הא דלא קאמר שמא ירחיק השמן וחייב משום מכבה דמכבה מלאכה שא"צ לגופה היא ומש"ה לא הוי גזירה ומש"ה קאמר לעיל בסמוך רק שלא יכוין לכבות ש"מ דלא אסור אלא א"כ כיון וקי"ל:

מותר לכפות הקערה ע"ג הנר בשבת כו' ולמ"ד דאין מטלטלין כלי בשביל דבר שאינו ניטל צ"ל דהכא מיירי בצריך ליטלה ממקומה: