בשחר משכימין לבהכ"נ כו' במסכת מגילה דף כ"ג בשבת מקדימין לכנוס וממהרין לצאת ופירש"י הואיל שא"צ לתקן הסעודה משא"כ ביום טוב שמאחרין לכנוס ע"ש. ויש להאריך ולהנעים בזמירות ואין מוחין ביד החזנים אפילו משום ביטול תורה רק שיאכלו בשבת ויו"ט קודם שעה ששית כדלקמן סימן רפ"ח:

ובאשכנז א"א מזמור לתודה כו' כ"כ בשבולי הלקט בשם רש"י וכתב ב"י דכן המנהג שלא לאומרו כלל בשבת:

ואינו טעם של עיקר דא"א מזמור זה לשם קרבן תודה אלא ע"ש הודאה ב"י. ולפי זה אפשר לומר דס"ל ג"כ שאומרים אותו בפסח אע"ג דלחמי תודה היא של חמץ:

מקצת הברכה כו' פי' שהקהל מתחילין לומר בא"י אמ"ה יוצר אור והכל יודוך כו' והש"ץ אינו אומר התחלת ברכה זו בקול רם כדרכו כל השבוע אלא אחר שאמר לאל אשר שבת מתחיל באמצע הברכה תתברך מושיענו כו':

ראה והתקין צורת הלבנה ז"ל רא"ף אמר והתקין צורת הלבנה נראית בשמש בעת שתלקה שהלבנה עומדת כנגד השמש ומתכסה אורה להודיע לעולם שאינה אלוה:

באותה מתנה כו' ואע"ג דכל התורה נתנה ע"י משה דוקא שבת נקרא מתנה ועליה אמר להודיעם שיתן להם לכבדם ולקדשם משא"כ שאר מצות שנתנו לקבל עלינו עול מלכות שמים:

ויש בו נ"ה תיבות כתב הרא"ף איני מבין כי חפשתי על כל דרכים ולא מצאתי ומ"כ בשם מהרש"ל וז"ל ול"נ כמ"ש הרוקח שיש בישמח משה ק"ה תיבות כנגד ק"ה תיבות שיש מרישא דקרא של אך את שבתותי עד סיפא דקרא ויתן אל משה ככלותו לדבר אתו וראיה לדבר מ"ש הרב וזהו שתיקנו בעמדו לפניך כו' עכ"ל וא"כ מ"ש רא"פ איני מבין כו' כולו טעות סופר וק"ל:

אנו אומרים פעמים כו' נ"ל נוסח שלהם כך היה במקום שאנו אומרים בנוסח שלנו פעמים באהבה שמע אומרים וכ"כ רש"ל פעמים פי' ויחון עם כו' וכן במרדכי דיומא דף שכ"ח ע"ג כתב לשון זה דאומרים בנעילה ביו"כ פעמים באהבה כמו במוסף ומ"ש אבל בר"ת כו' אין אנו אומרים אותו ודוק שקאי אמנהג שתי ישיבות: