Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
ומוציאין ס"ת וקורין שבעה כו' ז"ל הגמרא דף כ"ב ע"ב נקוט האי כללא בידך כל דטפי מילתא מחבריה טפי ליה גברא יתירא בר"ח ובחש"מ דאיכא קרבן מוסף ארבעה. בי"ט דאסור בעשיית מלאכה חמשה ביו"כ דענוש כרת ששה בשבת דאיסור מלאכה בסקילה שבעה:
אבל מוסיפין כתב ב"י דה"ה בי"ט ויו"כ שאין פוחתין אבל מוסיפין כדמוכח בסמוך בדברי רבינו אבל ר"ן אוסר (וכ"כ רש"ל ורמ"א) ויהיב טעמא דצריכין לעשות היכר שהוא עדיף א"כ אם היינו מוסיפין ליכא היכר:
הכל עולין למנין שבעה אפילו אשה וקטן עיין באשר"י בפ"ק דקידושין דף צ"א דשם מייתי דברי ר"ת וסייעתי' דס"ל דאף הפטורים מן הדבר ועושין מברכין עליה כמ"ש רבינו בשמו לעיל סי' י"ז לענין קטנים ונשים דפטורים מציצית ואפ"ה ס"ל דאם רוצים יתעטפו ויברכו והביא שם ראיות לדבריו ואחת מהן הוא שהרי נשים וקטנים עולים למנין הקרואים וכיון דעולים צריכין לברך אע"ג דנשים אינם מחוייבין בקריאה ולימוד התורה אפילו מדרבנן ודחה אותה ראייה מתרי טעמים חדא דברכת קריאת התורה לאו משום חיוב נתקנה אלא משום כבוד שהרי מי שנפטר באהבה רבה או שבירך כבר ברכת התורה חוזר ומברך על קריאתו בתורה ועוד דילמא מה שאמרו אשה וקטן עולים דילמא נשנית לפי מנהג הקודם שלא היו מברכין אלא הראשון והאחרון והאמצעים לא היו מברכין וכמ"ש רבינו לעיל סי' קל"ט וק"מ ע"ש אבל בתר דתקנו דכל העולין יברכו דילמא אינם עולין כו' ע"ש ודומה לזה כתב הר"ן והביאו ב"י בסי' זה והעתקתי זה כדי ליישב מנהגינו למה אין קטן ואשה עולה דמאחר דקי"ל כהרמב"ם לא יברכו בדבר שהן פטורים וכמ"ש הטור לעיל בסי' י"ז שטוב שלא יברכו ה"נ מש"ה אינם עולים וק"ל. ואין להקשות לפי זה דא"כ למה קטן יכול להפטיר ולברך כמ"ש רבינו בסי' רפ"ד. די"ל כיון דהפטורים אינו דבר חשוב ותחלת התקנה היה כך שהקטן יכול להפטיר וכיון שעולה צריך ג"כ לברך מפני כבוד התורה כמ"ש לעיל וע"כ צריך לומר כן דהא אף לדברי הרא"ש רשה קושיא זו דאיך קטן עולה למפטיר ומברך הלא קטן פטור מקריאת התורה והרא"ש ס"ל דכל מי שפטור מן הדבר ועשאו אינו מברך אלא ע"כ צ"ל כמ"ש וק"ל:
אפילו אשה וקטן משידעו למי מברכין וכתב הר"ן דוקא שיהיו עולים להשלים ולא שיהיו כולם קטנים ע"ש:
אשה לא תקרא בציבור כו' אבל קטן מן הראוי היה קורא ועולה למנין שבעה שהרי ג"כ הוא קורא למפטיר בס"ת שנייה אע"ג שהוא חובת היום וכן משמע בהדיא במיימוני פי"ב מה"ת ושאר פוסקים אלא שקורין לתורה ת"ח הממונים על הציבור כדלעיל סי' קל"ז:
ואומר קדיש כר ובזה גם הר"ן מודה דאע"ג דס"ל דבי"ט וביו"כ אסור להוסיף כדלעיל מ"מ כיון שכבר אמר קדיש הרי הפסיקו הענין של קריאת התורה ע"ש דף שע"ב ע"א. כתב הריב"ש בתשובה מותר לקרות עולים הרבה ואע"פ שקורא זה מה שכבר קרא זה וחוזר ומברך אין בכך כלום שהרי בימי חנוכה ובחש"מ של סוכות קורא זה וחוזר ומברך עכ"ל וכן נהגו העולם דלא כמרדכי שכתב בשם רבינו אפרים בסוף מגילה לאסור וכ"כ ב"י ורמ"א כתב דאנו נוהגין כרבינו אפרים חוץ משמחת תורה. וא"כ צ"ע לפי מ"ש רמ"א על כהן ולוי שקראו בתורה בבהכ"נ זה ואח"כ ואח"כ כבדום לקרות להן אותה הפרשה בבהכ"נ אחרת דהיה נראה לאסור לפ"ז ולברך לפניה כיון שכבר בירך הוא עצמו זו הפרשה עצמה. ונ"ל דמשום כבוד ציבור ותורה מותר לחזור ולברך כמ"ש לעיל סי' קל"ט בכיוצא בזה ע"ש. כתב בשבולי הלקט בשם הגאונים למה קורין שבעה בשבת בתורה שאם יארע לאדם אונס שלא בא לבהכ"נ כל שבעה ימי השבוע ולא שמע ברכו יאזין מפי הקורא ז' פעמים ברכו ויוצאין י"ח עכ"ל. כתוב בשבולי הלקט אחר קריאת התורה נהגו להזכיר נשמות ולברך העוסקים בצרכי ציבור וכתב הר"ר בנימין לפי ששבת הוא יום מנוחה דוגמא לעתיד לבא ויום שגם המתים נוחים בו ואינם נידונים ראוי להזכירם למנוחה לברכה ולהתפלל עליהם ומה שנהגו להזכיר הנשמות ולפסוק צדקה בעד המתים שיועיל להם מצאתי בשם הר"ר שניאור שמעתי שיש בדרוש כפר לעמך ישראל אלו החיים אשר פדית אלו המתים מגיד שהמתים צריכין כפרה: