וצריך ליזהר להשלים הפרשה עם הציבור המרדכי כתב בשם ר"י חסיד ור"א שהיו קוראים שמו"ת בשעת קריאת התורה משום דבאותו ענין עסוק וכ"פ ב"י ונ"ל דכיון דקורא לעצמו א"צ ס"ת דדוקא להוציא אחרים בעינן ס"ת. והארכתי בתשובה ושם ביארתי דהא דכתב הרמב"ם וב"י הביאו דצריך לקרות שמו"ת מלבד מה שצריך לשמוע הפרשה מפי הש"ץ היינו דוקא כשהוא שומע בלבד ואינו קורא הפ' עם החזן מלה במלה אבל אם קורא מלה במלה עם החזן כדי להשלים שנים מקרא אז מותר וסגי בכך ודלא כרמ"י בש"ע שלו ושם ביארתי מ"ש להשלים עם הציבור משמעותו שיקרא מקרא פעם שנית עם הש"ץ מלה במלה בפ"ב דקידושין דף מ"ט ע"א תניא המתרגם פסוק כצורתו וכו' ע"ש מה שפירש"י שם:

אפילו עטרות ודיבון וכו' רבינו יונה כ' על פירש"י ולא נהירא דא"כ למה נקט דוקא עטרות ודיבון הלא ראובן ושמעון ושאר דברים הרבה גם כן אין להם תרגום אונקלוס ופי' הוא כי"מ דבסמוך ואפ"ה מסיק דאפילו ראובן ושמעון צריך לקרותו ג"פ ואפשר משום דחש להחמיר כפירש"י:

לפי שיש ספרים פי' חומשים:

תרגום ירושלמי פי' שבתרגום ירושלמי מפרש עטרות מכללתא שפירש עטרות מלשון עטרה וכתר דהיינו כלילא ועל דיבון פי' מלבשתא וכן כולם שמפרש התיבות לאפוקי התרגום אונקלוס שאין מפרש בהן כלום ומניחים על פשוטם ששם עיירות הם דוגמת ראובן ושמעון והרבותא היא אע"פ שבאמת א"צ פירוש שהרי שם עיירות הן אפ"ה צריך לאומרו אבל ראובן ושמעון וכיוצא בו אין תועלת בתרגומו כלל ועיין בגמרא דמגילה דף ג' ע"א ובר"ן ורש"י פרק כל כתבי ודו"ק: