Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
וימהר לאכול קודם ו' שעות כו' ואפילו בתפלה ולימוד אסור דקי"ל כר"י דאמר חלקהו כו' וכן פסק רמ"א ז"ל בש"ע וטעמא דמילתא דאסור להתענות עד ו' שעות דשוב הוי כזורק אבן לחמת כמ"ש לעיל בסי' קנ"ז ואע"פ שכתב רבינו בסמוך שזה תלוי לפי מה שהוא עונג לו אם ההקדמה עונג לו יקדים ואם האיחור עונג לו יאחר היינו קודם ו' שעות אבל עד ו' שעות אסור לאחר מטעם דלעיל:
ואצ"ל שאסור להתענות בו תענית גמור הוצרך רבינו לכתוב ואצ"ל כו' דה"א דדוקא כשרוצה לאכול בשבת אז אסור להתענות עד ו' שעות אבל כשרוצה להתענות כל היום מותר דהלכה כר"א דאמר או כולו לכם או כולו לה' וקי"ל:
קורעין לו גזר דינו של ע' שנה כו' ומסיק שם בגמרא דף ל"א סוף ע"ב דמ"מ צריך ליתב תענית לתעניתא. ופירש רש"י של ע' שנה כלומר אפילו נגזר עליו מנעוריו לפי שהתענית קשה בשבת לפי שהכל מתענגים והוא מתענה:
שאותו מותר בשבת ויאמר עננו באלהי נצור בלא חתימה ויאמר אחריו רבון העלמים גלוי כו' כמו בחול רמ"א:
לפי שנפשו עגומה כו' עיין מ"ש רבינו בסי' תקס"ח ובהג"א כתב שהמנהג להתענות תענית חלום בשבת וכן נהגו רבותינו ואם הוא ת"ח ישב ללמוד כל היום ויתכפר לו ע"כ והעולם אומרים שנמצא בספרים קדמונים בשם רב האי גאון שעל ג' חלומות מתענין בשבת ואלו הם הרואה ס"ת שנשרף או י"כ בשעת נעילה או קורות ביתו או שיניו שנפלו וי"א הרואה י"כ אפי' שלא בשעת נעילה וי"א הקורא בס"ת וי"א הרואה שנושא אשה והא דשיניו שנפלו דוקא שיניו אבל לחייו שנשרו חלום טוב הוא דמתו היועצים עליו רעה ונ"ל שהחלומות שאמרו בפ' הרואה שהם רעים גם עליהם מתענין בשבת וי"א דאם ישן בשבת שינת צהרים וחלם לו חלום רע יתענה מחצי היום עד חצי הלילה ואז יבדיל וביום א' יתענה כאילו התענה כל יום השבת וכ"כ רש"ל שמצא בשם מהר"ש שנ"ל כן:
אלא לכשירצה כתב הרשב"א היינו דוקא לפי שתשש כוחו להתענות ב' ימים רצופים דאל"כ ראוי שלא יאחר מלבקש סליחה ומחילה וכ"כ הזוהר בפ ויקהל וכתב רמ"א שאם יום א' הוא יום שא"א בו תחנון אין מתענין בו וכ"כ רש"ל:
ונ"ל דלא פליגי אלא כל אדם כו' והא דלא מפרש רבינו דלא פליגי אלא רב מיירי במי שרגיל בכל ימי החול לאחר מש"ה צריך להקדים בשבת משום שינוי. ושמואל מיירי במי שרגיל להקדים וכדאמר רב פפא לבריה והביאו רבינו בסמוך היינו משום כיון דאמר בריה דרב פפא לרב פפא כגון אנן דשכיח כו' משמע דוקא להן שהיה שכיח להן כל יום יין ובשר ולא היה להם לשנות בענין אחר מש"ה מותר לשנות בענין איחור וקדימה לאפוקי רב ושמואל מיירי בסתם בני אדם שאין שכיח להם יין ובשר ויש להם לשנות בעניין אכילת בשר ויין אז אין לו רשות בענין איחור וקדימה:
ואם האיחור עונג הוא לו כתב האגור דאיתא בהגדה שמצאו תלמידיו לר"ע שהיה בוכה בשבת ואמר זה עונג לי יש מוכיחין מכאן שאדם שמזיק לו אכילתו ואז עונג לו שלא לאכול וכמעט שהוא אסור לו לאכול דהא מצער ליה במה שאוכל עכ"ל. וה"מ כתבו בפ"א מה"ת אדם המתענה בכל יום והאכילה בשבת צער לו מפני שינוי וסת ראינו כמה חסידים ואנשי מעשה שהתענו בשבת מטעם זה וכן שמעתי על ר"י החסיד שהיה עושה כן:
רגיליתו לאקדומי אחרו אע"ג דלכאורה נראה שאין זה עונג שבת אלא אדרבא צער הוא לו. מ"מ אפשר לומר דלא היו רגילים להקדים מכח שהיו רעבין אלא מחמת שלא היה להם פנאי או דומה לזה ומש"ה א"ל אחרו ור"ל שאין לו להקדים סעודתו קודם זמן הסעודה אבל עכ"פ יאכל בזמן סעודה:
ר' זירא הוה מהדר אזוגא דרבנן פירש"י כשהיה רואה אותן זוגות זוגות ומדברין בד"ת היה מהדר אחריהן וביקש מהן לא תחללוניה לשבת מענוגו ע"כ והוא כמ"ש הטור:
כשהיה רואה תלמידים כו' בירושלמי רב חגי אומר לא נתנה שבת וי"ט לישראל אלא לאכילה ושתייה ר' ברכיה אומר לא ניתנה אלא לעסוק בהן בד"ת ובתנחומא מפרש לא פליגין מה דאמר ר' ברכיה לת"ת אלו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן כל ימות השבוע ובשבת הם באים ומתעסקים בד"ת ומה דאמר ר' חגי להתענג אלו ת"ח שהם יגיעים בתורה כל ימות השבוע ובשבת הם מתענגים:
היה מזהירם שלא יבטלו סעודת שבת מכאן משמע להדיא דאפילו בת"ת אסור לבטל סעודת שבת וא"כ צ"ל לדעת המרדכי דלעיל שכתב בתחלה בשם ראבי"ה דבתלמוד תורה שרי שרבי זירא בא להזהירן ולהזכירן שישימו על לבם שלא יבטלו זמן סעודת שבת מאחר שידע שהם יבאו לאכול אח"כ אבל אם היו רוצין ללמוד כל היום אה"נ שלא היה מונעם:
אין מתענין ולא מתריעין כו' ומזה מביא מהרי"ו שאין מברכין לחולה בשבת ולא דמי לרוח רעה שכתב הרמב"ם שמותר לבקש רחמים שאני התם דהוי מקרה שלא כדרך העולם ורמ"א פסק שמותר לברכו עיין מ"ש בש"ע ורש"ל הביא בהגהותיו דברי מהרי"ו ופסק כמותו:
או רוח רעה פי' הר"ן שנכנס בו רוח שד ורץ והולך וחיישינן שמא יטבע בנהר או יפול וימות או שהוא חולי ממיני חולאים ולפ"ז יש ללמוד מכאן לכל חולה שיש לו סכנת היום דמתריעין עליו בשבת שלא אמרו מפני רוח רעה אלא מפני שהוא חולי של סכנה ביומו ואפשר שע"ז סמכו בהרבה מקומות שאומרים מצלאים על החולים בשבת עכ"ל פי' מצלאין נוסח של ברכות הלועזים לחולים מתחיל מצלנא אנחנא כמו שמתחיל שלנו מי שבירך כו' כך שמעתי אבל רבינו לא ס"ל הכי דהא כתב ואפי' על אלו אין מתריעין כו':
ואפי' על אלו אין מתריעין בתפלה כו' עיין מ"ש ב"י שתמה על רבינו דכאן סתם כדעת רש"י ולקמן בסי' תקע"ו סתם כדעת הרמב"ם דמתיר. ותירץ ב"י לקמן דכאן דכתב רבינו פי' המשנה כשיטת רש"י ולא חשש לכתוב דברי הרמב"ם כלל לפי שסמך על מ"ש לכתוב בסי' זה כו' ע"ש וקשה דהא רש"י לא פירש כן אלא דברי ר' יוסי ואין בדבריו גילוי דעת דרש"י פסק כן דלאו פסקן הוא אלא פרשן:
אין מתריעין בתפלה כו' פי' יש תרועה בפה ויש תרועה בשופר. ומ"ש ב"י וז"ל ומ"ש שאין מתענין אפילו על דברים אלו אעפ"י שזה לא נזכר בדברי רבינו אפשר דמשמע לב"י כן דמ"ש רבינו בתחלת דבריו אין מתענין היינו לומר בכל ענין אפילו על כל הני דחשיב בסמוך עיר שהקיפוה אויבים כו' מדכתב רבינו אפילו על כל הצרות שמתריעין עליהם ולא כתב ג"כ שמתענין עליהם אלא מתריעין להשמיע קול פי' בשופר וכ"ה בהרמב"ם ובש"ע וק"ל: