ע"פ המדרש ישיחו בי יושבי שער כו' כ"כ בשבולי הלקט בשם רש"י וכתב שלא נהגו לאומרו בי"ט מפני שתיקן עזרא שיהו קורין בתורה בשבת במנחה ולא תיקן כן בי"ט ע"כ. וטעם זה אינו מספיק במה שלא נהגו לאומרו בי"ט דהא אין אנו מזכירין בפסוק ואני תפלתי כו' שאנו עוסקים בת"ת רק תפלה בלבד וזה אנו עושין גם בי"ט. אבל לפי מ"ש רש"ל ע"ז לק"מ שכתב וז"ל וקשה לפי מדרש פתיחת איכה רבתי שדורש האי קרא דישיחו בי כו' איך שהנכרים היו משחקים על ישראל שהיו שומרים שבתות ע"ש. ואכשר ליישב מפני דבשבת אנו מחויבים לשתות כדאמר רבא הכל מודים בשבת דבעינן לכם כמו שנתבאר בסי' רמ"ב הילכך שייך שפיר לומר ואנו לא כן אלא אע"פ ששתינו כו' לאפוקי בי"ט השתייה אינו דבר קבוע מאחר דס"ל לר"א או כולו לכם או כולו לגבוה:

אע"פ ששתינו כו' הא דלא כתב רבינו גם ומשתכרין כמ"ש לעיל מזה היינו משום דשיכור אסור להתפלל הילכך לא כתב ומשתכרין:

בשבת במנחה ובשני ובחמישי כצ"ל כי בשחרית של שבת תיקן משה רבינו ע"ה כמ"ש לעיל סימן קל"ה:

כמו שיש בפרשת זכור את יום השבת לקדשו כו' כשתמנה התיבות בפרשת זכור תמצא שהן נ"ה ודוחק לומר שר"ל עד ויקדשהו ולא עד בכלל דא"כ מה טעם הוי בדבר ע"כ נ"ל להגיה ויש בו נ"ה תיבות כמו שיש כו' אע"פ שאין בנוסח אתה אחד אלא נ"ד תיבות כבר כתב ב"י בסי' זה בשם שבולי הלקט דראוי לומר יום מנוחה וקדושה שהרי בסוף הל' אומר ינוחו בו לשון זכר כו' נמצא כשמוסיף תיבת יום יש בו נ"ה תיבות:

וגם נהגו שלא לקבוע מדרש נלע"ד דוקא לקבוע מדרש עם רבים אסור אבל ללמוד ביחידות מזה לא קאמר גם לפי מה שנהגו לקבוע אז סעודה בין מנחה למערב וס"ל כמדרשים שמוכיחים שלא מת מרע"ה באותה שעה גם לקבוע מדרש לא גרע:

ונוהגין באשכנז כשאין תחינה ביום ראשון שא"א צדקתך בשבת ונוהגין לומר באשכנז תחלה צדקתך כצ"ל. ונ"ל הטעם משום דהולכין ומוסיפין בהפלגת שבת של צדקות השי"ת וזה מבואר בסדר הפסוקים:

טעה ולא התפלל כו' דוקא טעה אבל הזיד כבר נתבאר בסי' ק"ח דאין לו תשלומין:

לצאת ידי ספק לקמן סי' תכ"ב כתבו ג"כ ועיין מ"ש שם ג"כ לכאן:

וא"צ לחדש בה דבר כדלעיל בסי' ק"ז: