Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
סדר הבדלה כו' סי' יבנ"ה כתב המרדכי דאוחז הכוס בימין וההדס בשמאל ואח"כ כשמברך על ההדס מחליף וכ"פ ב"י בש"ע בהדיא דבשעת תחלת הבדלה יאחוז ההדס בשמאלו וכן נהג רש"ל ז"ל:
על כוס של יין שלם כו' כתב רמ"א דמ"מ נהגו להבדיל במוצאי פסח על שכר ולא על יין משום דחביב:
שלם שלא יהיה פגום כו' הא דקאמר שלם ר"ל דמוכח כן מדקאמר שלא יהיה פגום משמע שזהו פי' של שלם. והא דלא חשיב מכל עניינים הצריכין להיות בכוס של ברכה רק זה משום דכוונתו כדי לקשר ולכתוב מה שכתב אח"כ וק"ל:
ואם אין לו יין איתא כו' אין להקשות דהכי הל"ל לרבינו ואפילו אם אין לו יין איתא בפרקי ר"א דמבדילין כו' י"ל דבא לאשמועינן דאינו מבדיל עד שיעשה קודם לכן שום מעשה מ"ה קאמר ואם אין לו יין איתא כו' כלומר אע"פ שאין לו יין מ"מ צריך לעשות ענין אחר קודם שיבדיל דהיינו שיקרב ידו לאור הנר ואומר בורא מאורי האש:
מקרב ידו לאור הנר כו' הא דלא חשיב ברכת יין ובשמים משום דלא חשיב אלא הבדלה דברכת האש שייך לסדר הבדלה שכשמקרב ידו ורואה להבדיל בין הצפרנים לגוף או הצל חייב לברך על האש שנהנה ממנו ועל אותו הבדלה שראה מברך ברכת סדר הבדלה:
ומסתכל בצפרניים כו' קאי גם אלעיל מ"ש מקרב ידו לאור הנר. ובא לפרש דבריו ולומר דמ"ש מקרב ידו לאור ר"ל מסתכל בצפרניים ומסתכל אחר שבירך אע"ג דכל הברכות מברכין עובר לעשייתן נ"ל די"ל דדוקא בברכת המצות וברכת הנהנין דמברך השי"ת ע"ש ההנאה או על המצוה צריך לברך עובר לעשייתן מה שא"כ ברכה זו שאינה באה ע"ש הנאתו דהא אין לו הנאה עתה בהסתכלו בצפרניים וכמ"ש בסמוך ריש סי' צ"ח ז"ל וע"כ מסתכלים בצפרניים לראות שיוכל ליהנות ממנו ולהכיר בין מטבע למטבע הרי שכתב שיוכל ליהנות ולא שעתה נהנה. ומש"ה אינו מברך עד אחר שכבר ראה האור שראוי ויוכל ליהנות ממנו ומ"ש שם בס"ס רצ"ח בסומא דאין מברך אנר שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו וכו' אלמא כ"ז שאינו נהנה כשיעור הזה אין לו לברך נ"ל דהיינו טעמא כיון דקי"ל דכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וה"ל כאילו כבר נהנה ומש"ה כתב כל זמן שאינו נהנה ור"ל שאינו ראוי להיות נהנה:
תולש אבן מן האדמה כו' פי' לפי שצריך לעשות שום מעשה קודם שיבדיל מ"ה תולש אבן. וכתב ר"ע ואנן לא ס"ל הכי כו' ואפשר לומר דר"ע אינו פליג על פרקי דר"א לפי שהיה גורס כמ"ש בנוסחא שלנו שאין כתוב שמבדיל בלא יין כמ"ש ב"י והא דכתב ר"ע ואנן לא ס"ל הכי ואפשר לומר דלא קאי על פרקי דר"א אלא על שום ענין אחר כתב כן והראיה שסיים וכתב ואפי' על הפת אין מבדילין כו' וקשה פת מאן דכר שמיה אלא ע"כ כמ"ש:
ואפילו על הפת אין מבדילין ולא דמי לקידוש שאין קידוש אלא במקום סעודה א"כ פת מעניינא דקידוש הוא משא"כ בהבדלה כו':
וא"א ז"ל כתב שיותר טוב כו' צריך לומר שלא היה כתוב זה בספר ב"י דהא תמה על רבינו וכתב ולא ידעתי למה סתם רבינו כדברי רב עמרם ולא כתב דעת הרי"ף והרא"ש עכ"ל:
שיותר טוב לעשות ההבדלה והקידוש כו' וכ"כ:רמ"א וגם כתב מדברי הרא"ש ז"ל וז"ל אבל בלא הבדלה טוב יותר לעשות הקידוש על הפת כדלעיל סי' רע"ב ע"כ משמע שפסק הכי אע"ג דלעיל בסי' רע"ב כתב בשם הרא"ש דיותר טוב לקדש על הפת מעל השכר שאני הכא שצריך לעשות הבדלה על הכוס ואגב מברכין ג"כ קידוש עליו:
ומצפה שיהיה לו כו' דוקא מצפה אבל אם אינו מצפה מותר לאכול אפילו בלא כוס:
יותר טוב שיאכל קודם כו' ז"ל הרא"ש ותימא יבדיל עליו ואח"כ יתקננו במים לברכת המזון ויכשירנו כדמסיק בירושלמי וי"ל שכבר היה מזוג כדינו ואם היה משים בו מים יותר לא היה ראוי לשתייה ומיירי נמי כשהוא רביעית בצמצום דאל"כ הרי לדברי הרמב"ם מותר לברך על הכוס פגום אם אין לו אחר ומטעם זה כתב רמ"א שמוטב לברך על כוס פגום של יין מעל שכר. והא דכתב על כוס פגום ר"ל כשאינו מלא ג"כ קרי פגום דאל"כ ה"ל לשייר מתחלה שלא יערנו הכל לתוך הכוס:
שבהמ"ז טעונה כוס ולדברי האומרים א"צ כוס יבדיל עליו תחלה ואסור לאכול קודם ב"י בש"ע. כתב רמ"י בש"ע שלו וז"ל מיהו כשחל יו"ט להיות במ"ש שיש בו קידוש על הפת י"א שהקידוש עיקר ואגב הקידוש מבדילין ג"כ על הפת וי"א שאז ההבדלה עיקר ויותר טוב לומר הקידוש עם הבדלה על השכר וכתב מורי מהרמא"י ז"ל והסברא האחרונה עיקר ואני ראיתי בכל המקומות שעברתי וכן רבים נוהגים כסברא ראשונה וליכא מאן דמהנדז בהו ומיהו בש"ע שנדפס שנית בשנת ש"מ לפ"ק כתוב בהגהות מורי מהרמא"י ז"ל והסברא הראשונה עיקר ובודאי שנפל טעות בהג"ה זו באותו ש"ע שנדפס ראשון ונדפס מלת האחרונה במקום הראשונה עכ"ל ולענ"ד יותר נראה לומר שנפל טעות בדפוס אחרון שהרי סברא אחרונה הביאו הרי"ף והרא"ש וזהו מדרכו של רמ"א לפסוק כהרי"ף והרא"ש והטור בפרט במקום שהמה ראו דברי הראשונים ודחו אותם ואם היה כתב רמ"א והמנהג כסברא הראשונה א"ש. אבל לא הל"ל שהסברא הראשונה עיקר:
הקב"ה קוראו קדוש ועושהו סגולה שנאמר והייתם לי סגולה מכל העמים ואומר ואבדיל אתכם מן העמים נ"ל הואיל ששבת שקול כנגד כל המצות וכדלעיל סי' רמ"ב וכשאינו מבדיל בין שבת לחול כתיקונה נראה כאילו אין לו הפרש בין יום השבת לימי החול. א"נ דורש אסמכתא דקרא כתיב הכא והייתם לי סגולה מכל העמים וכתיב התם בהבדלה ואבדיל אתכם מן העמים ודורש עמים דבשכר הבדלה של שבת סגולים וגוי קדוש. ויותר נראה לפרש שהאומר בהבדלה בין ישראל לעמים מראה עצמו מעיד על מעלה יתירה שהיה בישראל בזמן מתן תורה שהבדיל אותם מן העו"ג הילכך נקרא קדוש ווסגולה שזהו תכלית ההבדלה שהיה מבדיל בין ישראל לעו"ג:
והוא דשייר מקידושא לאבדלתא לפי פשוטו נראה דר"ל שמשייר מאותו כוס יין שקידש עליו משייר בו מעט ומוסיף עליו בשעת הבדלה ומבדיל עליו וזהו עיקר המצוה שהיין שנתעבד ביה המצוה בעילוי קמא וקידש בו עליו את השבת עליו בעצמו יבדיל כי גם ההבדלה מקדושת שבת הוא וכמ"ש לעיל ומ"ה עדיף טפי להבדיל משיורי כסא דקדושא ממה שיבדיל על יין אחר ולפ"ז מ"ש אח"כ הילכך מאן כו' אדלפני פניו קאי ולא אדסמיך ליה ולכאורה נראה דר"ל דמצמצם בשתיית קידוש אף שיש בו מצוה והיצה"ר מתגרה בו לשתותו לכבוד קידוש ולכבוד שבת ואפ"ה נותן עינו בכוס של הבדלה ומצמצם בשתייתו כדי שיהיה הכוס להבדלה ג"כ. ולפי זה מ"ש הילכך מאן דאית ליה חד כסא כו' אדלעיל קאמר כיון שמצוה גדולה היא בהבדלה על היין וק"ל:
מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור קידושא ואבדלתא נ"ל דר"ל דלפעמים בחד כוס יש בו שיעור קידוש והבדלה דהיינו כשיש בו יותר מרביעית דמקדש עליו דצריך להיות מלא ואחר הקידוש מערה מעט ממנו לכלי אחר ושותה ממנו מלא לוגמיו ואף שנעשה פגום חוזר ומתקנו ביין שעירה. א"נ אפילו אין בו אלא שיעור רביעית והוא שתה ממנו ופגמו אי לא היה מזוג מתחלה על חד תרין אפשר למזגו ולתקנו במים וכמ"ש בשם הרא"ש בסי' זה ואפשר דזהו נמי דקאמר דמשייר מקידושא להבדלה ר"ל אף שאין לו אלא חד כוס משיירו ע"פ הדרכים שנתבארו וכיון שמדקדק כ"כ לכך שכרו גדול וק"ל. והשתא א"ש דקאמר הלכך מאן דאית ליה חד כסא ולית ביה שיעור לעשות תקנות אלו וק"ל:
דאפשר לאבדולי בתפלה כי' כיון שכל מצותה הוא הזכרה בפה אבל נר חנוכה מצותה בהדלקה לא סגי בהזכרה ועוד משום פרסומא ניסא. תוס'. כתב הר"ן ותלמידי ר"י דאפילו למ"ד מצות א"צ כוונה מ"מ אם נתכוין שלא לצאת אינו יוצא הילכך אפילו שמעו כל בני בית הבדלה מש"ץ חוזר ומבדיל בבית דשמא נתכוין שלא יצא בבהכ"נ. כתוב בכלבו שנהגו להבדיל מעומד לכבוד המלך שאנו מלוין אותו ודרך לויה מעומד והתוס' כתבו וצ"ע שאנו מבדילין ועומדין היאך אנו פוטרין זא"ז מיין ומהבדלה אחר שאין אנו לא יושבין ולא מסובין (ור"ל וקי"ל כר' יוחנן דאמר דאף יין בעי הסיבה להוציא אחרים וכמ"ש לעיל ס"ס קע"ד ורי"ג) ומסקי שטוב לישב וכ"כ המרדכי וכ"פ ב"י אבל האגור כתב בשם אגודה שאין צריך שכיון שאנו קובעין עצמן לצאת ידי הבדלה קובעין נמי לבפה"ג וכן נוהגין באשכנז לעמוד עכ"ל. כתב רמ"א ונוהגין לשפוך מכוס של יין על הארץ קודם שיסיים בפה"ג כדי שלא יהיה הכוס פגום ולא אחר כך משום ביזוי כוס של ברכה ורש"ל היה רגיל לשפוך תחלה בשעת מזיגת כוס הבדלה וטעם השפיכה דאמרינן כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה ועושין כן לסימן טוב בתחילת השבוע גם שופכים מן הכוס לאחר הבדלה ומכבין בו הנר ורוחצין בו עיניו משום חבוב מצוה: