ומברך על הבשמים כו' עיין בגמרא פ"ב דביצה ופ' המביא כדי יין כתב ז"ל שם אמר רשב"ל נשמה יתירה נתן הקב"ה באדם בע"ש ולמ"ש נוטלין אותה הימנו שנאמר שבת וינפש כיון ששבת ווי אבדה נפש פירש"י נשמה יתירה וכו' ע"ש. וע"כ מריחין בשמים במ"ש להשיב נפש ובמוצאי י"ט אין מברכין דלא היה נשמה יתירה בי"ט. וא"ת אמאי לא מברכין אבשמים בי"ט כשחל י"ט במוצ"ש וי"ל כיון שיש לו מאכלים טובים מיישב דעתו ממילא בלא ריח בשמים. תוס' פרק המביא:

דלאו לריחא עבידי אלא להעביר הסרחון של בית הכסא ושל מת. רש"י:

ואין מברכין על בשמים כו' פי' מסיבה של כותים דסתם מסיבתן לשם ע"ג סי' רי"ז:

ונהגו לברך על עצי ההדס כו' כתב ב"י וז"ל והטעם שנהגו לברך על ההדס כמ"ש שמעתי סמך לדבר דכתיב תחת הסרפד כו' יש לתמוה עליו הלא טעם זה כתבניתו וכצלמו כתב גם הטור ומסיק ב"י ובעלי קבלה אומרים שיש סוד בהדס לברך עליו במ"ש:

על הדס שוטה כו' פי' שאינו כשר כמו בכור שוטה מהרש"ל:

ומנהג אבותינו תורה ורמ"א כתב שטוב לצאת ידי כ"ע ולהניח ההדס ג"כ לתוך כלי של בשמים:

אע"פ שאינו אוכל עמהם כתב ב"י דאין מכאן קושיא דזה בבני ביתו הקטנים איירי אלא שכתב הואיל וחכמים קבעו זה למנהג ה"ל מצוה ודמי לקידוש ע"ש ועיין לעיל בסימן קכ"ו. כתב מהרי"ק בשורש מ"א שהדס הכשר לא היו מריחין בו לפי שהיו מצניעין אותו לשנה אחרת והיו חוששין שאם יריחו בו בכל מו"ש ינשרו עליו ויפסול אלא בשוטה היו מריחין ומש"ה לא היה רוצה הר"ר אפרים להריח בו כיון שאינו מריח כ"כ אבל בהדס כשר מודה ר"א שאע"פ שאין בו ריח כל כך מברכין עליו הואיל ואיתעביד ביה מצוה חדא ודייק ב"י מדכתב שאינו מריח כ"כ אבל מ"מ מריח קצת אלא שאין בו ריח לחלוחית לכך ניחא ליה לברך על הבשמים אבל אילו לא היה בו ריח כלל כ"ע מודה דלא היו עושין ברכה לבטלה. ומ"ש רבינו ומיהו נהגו בכל המקומות לברך על ההדס ר"ל הדס שוטה ולא הוצרך לפרש דאהדס כשר לא היו מברכין: