אלא לזכר שנברא כי במ"ש נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא ב' אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור. פירש"י טחן והכה זו בזו ואינו אלא לזכר דאי משום הנאת האור מברך היה צריך לברך בכל פעם ופעם כשנהנה מן האור. וכתב הרשב"א בשם הראב"ד דה"מ במ"ש אבל במוצאי יוה"כ איכא למימר דמהדר בתר האור לפי שהוא כברכת הבדלה שמברך לבורא יתברך שהבדיל לנו בין זה היום לשאר הימים שכל היום היינו אסורין להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין עכ"ל והביאו ב"י. וצריך לתת טעם לדבריו דמ"ש מו"ש ממוצאי יו"כ דהא גם גבי שבת שייך הטעם שכל היום היינו אסורין להשתמש בו ועכשיו אנו מותרין ואפשר לומר דכיון שעיקר הברכה נתקן לזכר שנברא האור במוצ"ש ולפי טעם זה א"א לומר שצריך להדר מטעם שכל היום אסורין להשתמש בו (דהיינו מאותו נר עצמו שדולק היום והיו אסורין לשמש והראיה שבמוצאי יוה"כ אנו מבדילין מאותו נר עצמו שדולק ביו"כ מה"ט וכמ"ש בסוף הלכות יו"כ) דהא מברכין על נר שלא נדלק כלל קודם לכן כמו על האור היוצא מן העצים ומן האבנים לאפוקי ביו"כ אין מברכין על האור היוצא מן העצים ומן האבנים:

לברך על אבוקה כו' וכתב באגודה דה"ה נר שיש בו שתי פתילות וכתב א"ח שצריך להדליק אבוקה אף אם יש לו נר בבית וכן נהג מהר"ם. ומ"ש בשם מהר"ם שהיה נוטל אבוקה בידו לא בעי למימר שהקפיד ליטול נר הבדלה בידו בשעת הברכה אלא כוונתו לומר שהיה נוטל אבוקה אע"פ שיש לו נר א' והטעם מ"ש מהדס שצריך ליטול בידו בשעת הברכה דשאני ברכת אור שאינו ברכת הנהנין כמ"ש הרא"ש שאינו מברך משום הנאת האור:

כדי שיהנו מן הנר כו' וכתב עוד בשבולי הלקט וז"ל כך הוא המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידיו ומחשיך תחתיהן ואח"כ פושטן והנה אור במקום חושך ומברך שכבר הוא נהנה מן האור עכ"ל. ובירושלמי כתב אף כי זוכרים על צפרניו של אדם הראשון עכ"ל. וז"ל רמ"א ויש לראות בצפרנים עם הכפוף בבת אחת ולא יראה פני אצבעות שבפנים עכ"ל. והוא הנכון בעיני שבזה יוצאין לכ"ע לכל הארבע טעמים ודו"ק. כתב ב"י וכתב בא"ח שהרשב"א פסק כרב יהודה והרי"ף והרא"ש כו' ומסיק וכן הסכים הרשב"א נראה דצריך לגרוס רשב"ם במקום רשב"א ראשון דאל"כ סתרי דבריו אהדדי:

שהן פרות ורבות לעולם פי' ופריה ורביה הוא ברכה. ולכך רואין בו תחלת השבוע כן כתב ר' יונה:

ואין מברכין אלא על האור כו' פירש"י הואיל ונעבדה בו עבירה:

הילכך אין מברכין כו' כיון דאילו הדליקו ישראל לא היה שבת ממלאכת עבירה:

מברכין עליו דכי מברך אתוספתא דהיתרא קמברך גמרא:

אין מברכין עליו גזירה משום עכו"ם ראשון ועמוד ראשון פירש"י דילמא יבא אחר להתיר נמי אם הדליק העכו"ם מבעוד יום ובאותו האור עצמו שלא ניתוסף משחשיכה כגון שמברך עליו סמוך לחשיכה מיד עכ"ל. לכאורה היה נ"ל לפרש דר"ל כגון שהוסיפו עצים במדורה או שמן בנר שכבר כלה העץ והשמן שהיה בהבערה שהודלק בשבת וכאלו הדליק מחדש אחר שחשיכה וק"ל. אבל ז"א מדפירש"י ועמוד ראשון כגון שהדליק סמוך לחשיכה דמשמע הא אם הדליק קודם לחשיכה מותר אע"ג שלא נתוסף בו שמן לכן נראה לפרש דר"ל כגון שמברך לאחר שנשרף מקצת הנר לאחר שהדליק העכו"ם אותו הנר דמקלי קלי האיסור וכאילו הודלק מחדש לאפוקי אם מברך על הנר תיכף לאחר שהדליקו העכו"ם דאז עדיין שבת עליו האיסור מש"ה אסור וק"ל ועיין ב"י:

אם רובן עכו"ם אין מברכין עליו כו' הכא לא שייך לומר להתיר אפילו אם רובן עכו"ם אם ישראל א' קבוע ביניהם מטעם דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. לפי שלא אמרינן כך אלא בדבר שפירש מן הקביעות או שלקח עכו"ם או ישראל א' מן הקביעות כמו גבי גו' חניות לאפוקי הכא לא פירש כלל:

אע"פ שאין מברכין עליו במוצאי יום כפור כדלעיל זכר לאור שנברא במ"ש משא"כ בי"כ עיין בסימן תרכ"ד שהטעם בי"כ שמברכין על האור מפני שהיה אסור ליהנות ממנו ביום ועכשיו מותר וזהו אינו שייך באש היוצא מן העצים כו' כי לא היה בעולם:

שאז אינו עשוי להאיר אלא לעשות את הסיד אבל בסוף מדליקין כדי לראות אם מתוקן הסיד כתיקונו:

ואם יש שמש שאוכל שם כו' וכתב המ"מ ובארצותינו שאין החזן דר שם נהגו להדליק נר מיוחד:

דהא אין מברכין עליו עד שיאותו לאורו וכ"כ במרדכי ומסיים וכן תניא אין מברכין עד שיראה שלהבת וישתמש לאורו ש"מ דלא בהנאה תליא מילתא ואפילו מאחרינא וכדמייתי והיית ממשש בצהרים:

וכמה אמר עולא עד שיכיר כו' מה שהאריך כ"כ רבינו כוונתו להביא ראיה שצריך שיהא הוא עצמו ראוי ליהנות בשיעור הזה וזה אין שייך בסומא אע"פ שמברך יוצר אור כו' כדאיתא לעיל בסי' ס"ט היינו באור היום דהא מ"מ נהנה ממנו ע"י אחרים שרואין ומוליכין אותו בדרך וא"צ שיראה הוא עצמו ועיין מ"ש כיוצא בזה בשם המרדכי. ומ"ש כל זמן שאינו נהנה אין לו לברך עיין מ"ש מזה ריש סימן רצ"ו:

היו יושבין כו' ולאפוקי מב"ש דאמרו כל אחד מברך לעצמו משום דיצטרך להמתין טפי עד שיכלה ברכת המברך ויענה אחריו אמן ויהא ביטול בית המדרש:

אחד מברך לכולם אע"ג דכתב רמ"א דקי"ל דלא מהני כלל קביעות והיסבה אלא דווקא ביין ופת אבל לא בשאר דברים כמ"ש לעיל בסי' קע"ד ורי"ג וא"כ איך א' מברך לכולם. י"ל דכבר קבעו עצמן לברכת היין דהבדלה הלכך מועיל הקביעות לכל ברכות הבדלה וק"ל וכמ"ש ב"י לעיל בסימן רצ"ו בשם הכלבו אחד מברך לכולם משום ברוב עם הדרת מלך ולאפוקי מב"ש דס"ל דכל אחד מברך לעצמו משום ביטול בית המדרש: