Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והגיענו ס"א והביננו:
סדר רב עמרם מביאין לו כוס ובשמים ואבוקה של אור ומברך בפה"ג ובורא מיני בשמים ובורא כו' כצ"ל:
קיימו וקיים עצתו נראה דר"ל קיימו להיועץ עצמו:
כי עזי וזמרת יה יי' ויהי לי לישועה כו' שם זה אינו פסוק פ' בשלח ובשל תהלים סי' קי"ח במזמור מן המיצר אבל בספר ישעיה סימן י"ב ישנו ופירש"י שם ז"ל יה ה' עד הנה היה שמו חלוק ובמפלתו של עמלק נעשה שלם וכן הוא אומר כו' ע"ש הרי לפנינו דלפי כירושו צ"ל מדובקים ותכופים שני השמות יה יי' זא"ז וכן מורה הטעם ונקודה של שם ע"ש. ובקצת נוסחאות הנדפסים בסדר הזמירות בהבדלה ז"א ובקצתן ישנו ולפי מה שפירש"י בפ' בשלח בשם אונקלוס יתיישב שפיר דלפי פי' זה עזי וזמרת יה הוא סוף ענין ומה שכתב יי' ויהי כו' הוא תחילת ענין בפני עצמו והוי"ו של ויהי היא יתירה כמו שפירש"י אח"כ. אבל לפי מה שרש"י דחה שם פי' זה וכתב שנ"ל לפרש עזי וזמרת יה הוא היה לי לישועה והוי"ו של וזמרת היא יתירה. לפי פי' זה לא יתיישב כלל הלשון:
ורב סעדיה כתב א"צ בני ביתו לטעום מכוס של ברכה צ"ע למה לא כתב רבינו דעתו בס"ס רע"א אכוס של קידוש ואפשר שבכוס של קידוש כ"ע לא פליגי:
לפי ששירי המצות מעכבין כו' בפרק לולב וערבה ריש דף ל"ח זאת אומרת שירי מצות מעכבין את הפורעניות שהרי תנופה שירי מצוה היא ועוצרת רוחות וטללים רעים ופירש"י שירי מצוה שהיא שירים שאינה עיקר לעכב כפרה אפ"ה חשובה היא לעכב את הפורענות שהרי תנופה אין מעכבת את הכפרה שאפי' אי לא עשה תנופה א"צ להביא קרבן אחר ואפ"ה אמרינן מוליך ומביא לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד כדי לעצור טללים רעים עכ"ל. ולכאורה היה נ"ל לפרש גם כן כאן אבל לשון רבינו אינו משמע כן מדכתב לפי ששירי מצוה מעכבין ועדין לא גילה לנו ששיור זה נקרא מצוה דבשלמא התם גבי תנופה כבר פירש לנו התורה שנקראת מצוה וק"ל:
ואם היה יושב ושותה כו' פי' בשלא קבע אלא לשתייה ולא לאכילה אבל מותר לשתות אפילו משחשיכה בתוך סעודתו כשקבע לאכילה וזה מיירי אפילו מאכילה כדברי הרי"ף וסמ"ג ובעל העיטור אבל רמ"א כתב המנהג כסברא ראשונה אבל יש להשיב אליבא דכ"ע למפונקין השותים ולא אוכלים שום דבר בסעודה שלישית. אמנם כשאוכלים פרוסת המוציא אף שלא אכלו כזית סגי משום דקבעו נפשייהו לאכילה. עיין בת"ה סי' ז' שכתב לדידן שעיקר סעודה ושמחת חתן וכלה היא בסעודת שחרית של שבת האוכלים שם והשעה עומדת לסעודת מנחה יש מהגדולים שסוברים שאין עומדין להתפלל דחשבי להו עוסקין במצוה והעוסק במצוה פטור מן המצוה ע"ש מזה היה נלענ"ד דכ"ש דיש להקל לדידן בתפלת מעריב במ"ש שאז עיקר שמחת חתן וכלה בזמנינו שהרי זמנה כל הלילה אכן ב"י כתב על סברא זו שאין בה ממש בסי' רל"ב:
שמבדיל עד סוף יום השלישי עיין בב"י שתמה על הרמב"ם שכתב שמבדיל והולך עד סוף יום רביעי ובגמרא משמע בהדיא דעד יום רביעי ולא יום רביעי בכלל דיום רביעי מכלל שבת הבאה נחשב כו' ועמד בקושיא ול"נ ליישב בדוחק לפרש לשון הרמב"ם דמ"ש עד סוף ה"ק כל עד סוף אחורי שבת דהיינו עד יום רביעי שהוא מכלל שבת הבאה ולא כמו שהבין ב"י דר"ל עד סוף של יום רביעי:
וכ"כ רב עמרם ובת"ה סי' קנ"ד כתב תקנה לבני אדם שמתענין ג' ימים וג' לילות ומתחילין במוצאי שבת על ג' פנים איך יעשו בהבדלה וכתב הדרך הג' והוא הנכון שאם יש אצלו במ"ש מי שיבדיל יכוין לצאת בברכתו ויענה אחריו אמן ויוצא אפילו לא טעים עיין שם:
ואע"ג דקי"ל טעם מבדיל ה"מ כו' עיין לעיל בסי' רצ"ד דר"ל דווקא אם הבדיל בתפלה אבל אי לא הבדיל צריך לחזור להתפלל ואח"כ יבדיל על הכוס:
וסבור שיביאו לו יין יותר כו' פי' דאילו לא סבר היה צריך להניחו עד ברכת המזון שיהיה מברך ומבדיל יחד כדלעיל בסי' רע"ב למ"ד בהמ"ז צריך כוס:
שצריך ליזהר שלא יביא כו' עיין ב"י:
ופי' עוד אפילו אמר כו' דלא בעינן אלא היכרא בעלמא ללוות המלכה רש"י וכ"כ המ"מ בשם אחרונים וכתב שזה עיקר וכ"פ ב"י בש"ע כרש"י אבל מה שנוהגין להדליק מיד אחר ברכו זה נתפשט מדברי ר' ירוחם שחילק בין הדלקה לכתיבה ואריגה ואין דעת שאר הפוסקים כן:
ויאמר בא"י אמ"ה כו' לחוד ולאחר המלאכה צריך להבדיל כדרכו. כתב הכלבו נהגו הנשים לדלות מים במוצאי שבת תיכף ששמעו ברכו שמצינו באגדה שבארה של מרים בים של טבריה וכל מ"ש מחזירה על כל בארות ועל כל מעיינות וכל מי שהוא חולה ונודמן לו מים ישתה אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במ"ש לשאוב מים כו' וכתב רמ"א ולא ראיתי למנהג זה: