Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
יכול להכניס עמו אבנים לקנח מלא ידיו שאם ישתייר לו ערבית יקנח בהם שחרית רש"י וכתב וכל זה מיירי בחצר או בתוך ד' אמות והתוס' כתבו דאפי' מרה"י לכרמלית התירו משום כבוד הבריות שהרי איסור מוקצה חמור מאיסור כרמלית ומדהתירו טילטול אבנים כ"ש שהתירו להכניס עמה כו' ומשום כבוד הבריות התירו מלא ידיו אפילו ג' או ד' לפי גודל האבנים:
בוכנא קטנה פי' ר"ת כמו רגל של מדוכה קטנה ועיין בדרישה.
מותר להכניסו כו' שהרי הכינה לזה והיינו דוקא שקינח בו הוא עצמו תחילה דאל"כ אסור לקנח בו שמביא לידי תחתוניות כמ"ש לעיל סימן ג':
ומותר להעלותם לגג ולא אמרינן דוקא בשדה והוא רחוק כמו ב"ה שלהם לא אטרחוהו אבל בבית ה"ל להזמינה מע"ש תוס':
וצרור שעלו בו עשבים כו' נראה דתלת קמ"ל חדא דלא חיישינן שמא יתלוש ממנו העשבים ויהיה חייב חטאת וחדא אע"ג דצרור הזה יש לו יניקה מן הארץ ויש איסור ליטלו מקרקע שלא לצורך כדין עציץ נקוב וכמ"ש אביי והביאו ב"י אפ"ה לצורך קינוח התירו משום כבוד הבריות והשלישי אע"פ שהצרור הוא כאבן והוא מוקצה:
משום סכנה שהוא מנתק שיני הכרכשתא שהיא תלויה בהם ולעיל בסימן ג' כתב הטעם משום כשפים וכן הוא בגמרא בפרק המוציא יין א"ר יוחנן אסור לקנח בחרס משום סכנה ואיתימא משום כשפים מאי כשפים כו' ונראה דלעיל דאיירי בשדה שייך טעמא דכשפים שהוא חמור יותר מסכנה דגופו וגם שייך אפילו באזני חרס וכאן מדבר רבינו במקום צנוע דלא שייך כישוף כגון גג וכיוצא בו ושייך טעמא דסכנה וכן מוכרח אתה לומר מדכתב רבינו בסמוך באזני חרס מותר ואמאי לא חיישינן לכישוף אלא כדכתבתי ועיין בדרישה:
יקנח בעשבים ואפילו במחוברים התיר רש"י דלא אמרו אסור לשמש במחובר אלא באילן דוקא:
ומחתכין הבשר בגמרא מפרש מפני שהאור שולט בו והמקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות וכן באשר"י והטעם בכאן אינו נכון ועיין בס"פ המוציא יין עכ"ל רא"ף ואפשר לומר דס"ל לרבינו דהא דשיניו התחתונות נושרות היינו מפני שהן חדין ומחתכין הבשר ושוב מצאתי שכ"כ רמ"י בש"ע אבל באמת ליתא דהא רבינו תלה הדבר מפני שהן חדין ולא בדבר שהאור שולט בו וק"ל:
בשתי אצבעותיו פירש"י אותו הצרור בשתי אצבעותיו ופירש רבינו ירוחם כלומר בנחת וימשמש בנחת:
להחליקו שלא יסרט בשרו:
ששאלת על משמוש הברזא בפי הטבעת כולי לכאורה נראה דהאי משמוש ברזא אינו ר"ל כממשמש דצרור הנ"ל שהוא בפי הטבעת לחוד דא"כ מאי קשאל הא גמרא ערוכה היא אלא ר"ל ברזא מה שאנו קורין צעפל ומכניסין אותו מפי הטבעת ולפנים וכמ"ש מהר"ם ז"ל ואם תחוב כולו בגוף אלא שמהר"ם הביא ראייה דמותר על ידי שינוי דוקא אבל שוב ראיתי שהב"י כתב דין הפתילה שמניחין לעצור בגוף בס"ס שנ"ח וכתב שדינו כמשמוש צרור ומשם נתבאר דהכא אין ר"ל צעפל אלא ברזא של עץ כפשוטו אבל מ"מ מיירי שתחבו בתוך הגוף:
ליסתכן פי' דאמר מר עמוד החוזר מביא האדם לידי הדרוקן. במרפקו פירש"י אצילי ידיו:
שמא יבא לאשוויי גומות ואז חייב בשדה משום חורש ובבית משום בונה וז"ל הגמרא דילמא שקיל מעילאי ושדי לתתאי ופירש"י שקיל מעילאי ממקום גבשושית ושדי לתתאי למקום גומא ומשום חרישה וכ"פ הר"ן ורש"י בפי' האלפסי דילמא שקיל פיסת רגבא שיקנח בה ומטמטם בם גומא וחייב משום חורש: