זתים ואם יצאו מעצמן אסורין דהו"ל מפרק תולדה דדישה:

מתבשל ביין שיצא מע"ש פי' לא היה עליו שם יין קודם שנתבטל מעולם דאל"כ הוי איסור דהא דבר שיש לו מתירין וכל דבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל סמ"ג ומרדכי:

תותים ורמונים אסור כו'. לאו דווקא אלא כל דבר שדרכן לסחוט עי' בב"י:

והוה ליה משקה הבא למשקה ר"ל לצורך משקה אע"ג דאין בה משקה וגם אין דרך לשתות מהקערה אפ"ה כיון דאין בה אוכל נראה כאילו רצונו בסחיטה זו לכורך משקה והו"ל מפרק ואסור משא"כ כשבא לאוכל גם מתחילה היה אוכל והוה אוכלא דאפרת:

וחולב אדם עז לתוך הקדירה בי"ט כו' כתב הר"ן הטעם דלא דמי לאשכול דמותר בשבת דהוא ראוי לאכילה. משא"כ בעז דלא חזיא בשבת כלום והוי כבורר האוכל מתוך הפסולת:

והתיר לסחוט לימוני"ש כתב בשבולי הלקט הטעם דוקא בוסר ומלילות כיון דדרכן בכך הוו כמו זתים וענבים שהיו רגילים לסחוט הבוסר לצורך הקיץ' וכן שים כו' אבל הלימוני"ש דומה להפרישין שאין דרכן בכך אפי' סחטן בקערה שאין בה אוכל דכ"ע ידעי דלמתקי אוכלא עבד ולא לצורך משקה ע"כ:

ואבה"ע כתב שמותר כו' ר"ל אע"ג דקי"ל דאין מרסקין השלג והברד היינו שמרסקים לחתיכות דקות שאז יזובו מימיו אבל הכא שאין מימיו זבין ע"י כך ואפילו אם יזובו מועטים המה ולא חשיבי. ועוד שאינו מתכוין לכך וגם הולכים לאיבוד מותר ב"י המרדכי כתב בסוף פרק במה טומנין כן בשם ראבי"ה והביא ראייה דגדולה מזו התירו דמתיז אדם ראש החבית בסייף ותנן שובר אדם את החבית ליטול מהם גרוגרות

ואסור להדק מוכין כו' לסתום בו פי החבית גזירה שמא יסחוט פי' כשאחזו נסחט בין אצבעותיו אבל כשיש לו בית אחיזה ה"ל כצלוחית מלאה מים שמריק ממנה ה"ה: