אין כוברין את התבן בפרק תולין (שבת דף ק"מ) ופירש"י תבן הוא שעושין מן הקש ומחתך אותו במוריגין ועושה כל זנב השבולת תבן. עוד פי' מוץ הוא מזנב השבולת העליון ואינו ראוי למאכל וכוברין אותה בכברה כדי שיפול המוץ. ומש"כ כיון שאינו מכוון ז"ל רש"י בגמרא ואע"פ שהמוץ נופל מאליו כר"ש דאמר דבר שאין מתכוין מותר:

אין גובלין המורסן לפני הבהמה אבל נותנים בו מים כתב הב"י שכתב הרב המגיד בספ"ח שהטעם מפני שהמורסן אינו בר גיבול ולכך אפילו גובל לא יהא בו חיוב אלא איסור מדבריהם ומתוך כך הותר נתינת מים מדבריהם עכ"ל. וזהו על פי דעת הרי"ף ורש"י שפירשו הא דאמרינן וקיטמא שרי היינו לומר שהאפר אינו בר גיבול ולפיכך מותר לגובלו בי"ט. אבל לדעת התוס' והראב"ד דאדרבה מידי דלאו בר גיבול הוא חייב טפי הוי הטעם כיון דבנתינת מים לא מיחייב לרבי יוסי בר יודא אע"פ שחכמים גזרו עליו ה"מ בקמח שאין בו לצורך היום אבל במורסן שיש בו צורך היום להאכיל לחיה ועוף לא גזור ע"כ. ועיין מ"ש לעיל בסימן שכ"א בפלוגתת בעל התרומות עם הפוסקים שנתתי טעם לדבריהן ובעל התרומות אוסר ליתן בו מים וכו' והטעם שפוסק כרבי דאמר נתינת מים זהו גיבולו:

ואפילו כור או כוריים כו' פי' שאין דרכם לאכול כ"כ ולא אסרינן משום טירחא יתירא אבל אסור לשפשף בגמרא פרק מי שהחשיך איתא לפספס ע"ש בפירש"י שפירש שכן דרך שמפזרין לבהמה העשבים ויפה לה לאוכלן שכשהן דחוקים מתחממין ואינה מריחה בריח כ"כ וקצה בהן וכן באשר"י ורי"ף וכן בכל הגמרות ראיתי לפשפש ולא כתב שם לשפשף בה' את הידים אבל בב"י ובש"ע נקט כך וצ"ל שהוא לשון הפוך ובש"ע כתב לשפשף בהם בידים בבית וא"ש טפי:

ואפי' נתנבלה היום כר"ש דלית ליה מוקצה כתב הב"י רבינו כתב בהל' י"ט סימן תקי"ח שאם היתה בריאה ומתה אפילו לר"ש אסור לטלטלה משמע דס"ל דהלכה כמר בר אמימר דאמר מודה ר"ש בב"ח (בריאים) שמתו שאסורים וא"כ ה"ל לפרש כאן דלא שרי אלא כשהיתה חולה מבעוד יום אבל לא בבריאה. ועל כרחך צריך לומר שסמך על מה שכתב בהלכות יום טוב ועיין בדרישה. וכתב הב"י דבגמרא איתא דדוקא בנבילה קשה התירו לחתך והכי איתא והיכי משכחת בבשר פילי א"נ בגורייתא זוטרא פירש"י דכל נבילה קשה להם וא"כ יש לתמוה על מ"ש רבינו שלא כתב כן. ועיין בדרישה:

ואין מחתכין השחת והחרובין לפניה כתב ב"י דבגמרא מפרש טעמא משום דמיטרח באוכלא הוא כלומר דבלא חיתוך נמי חזי לאכילה משמע שאם לא היו ראוים לאכילה בלא חיתוך כגון שהיו יבשים או שהיתה הבהמה עוד קטנה שאף השחת קשה לו וצריכה חיתוך שוויא אוכלא היא ושרי ורבינו לא כתבו מפני שסמך על מה שכתב בסמוך דשוויי אוכלא משווינן ועיין בדרישה:

ואפילו ליתן לפניהם מים אסור גזירה שמא יצודם תוס' פרק אין צדין גליון:

אבל נותנין לפני אווזין ותרנגולין הב"י האריך להשיב על הר"ן ותשובה לדבר אשר הקשה על רבינו ממשמעות הגמרא דמותר ליתן מזונות אף לאלו שאין מזונותן עליו ואינו אסור אלא מים דשכיחי באגמא ועיין בדרישה:

נותנין מזונות לכלב ולא לחזיר משום דאין מזונותן עליך דארור ישראל המגדל חזירים כדאיתא בס"פ מרובה משום מעשה שהיה והתוס' הקשו שם וא"ת תיפוק לן דאסור לעשות סחורה בדברים טמאים ותירצו דאינו אסור אלא דוקא בדבר העומד לאכילה אבל אם מגדלן למשוח עורות לא היה אסור אם לא מטעם הגזירה הזאת וכן הוא בירושלמי ע"ש:

ואסור ג"כ לסלק התבן מלפניו שיש בו שנמאס מדריסת רגליו ולא חזי רש"י: