Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מותר לזמן לעכו"ם בשבת אע"פ שבי"ט אסור. פי' משום דחיישי' שמא ירבה בשבילו ובשבת לא שייך למיגזר כן:
דשמא נטחן היום. רבותא אשמעינן אע"פ דבין השמשות היו חטים וראוים לכוס אפ"ה אסור משום מוקצה. משום דבה"ש לא היה ראוי לאכול באותו ענין שנעשה לבסוף לאחר שנעשה בו איסור דאורייתא ועיין בדרישה:
וא"א ז"ל כתב ולי נראה להתיר ר"ל מהרש"ל בביאורי לאוין סמ"ג דף י"ט ע"ד במ"ש שם הסמ"ג בשם ר"ת לאסור ז"ל העולם נהגו להקל לפי שראו בטור שהרא"ש מתיר ואין נ"ל להקל שהרי רבים האוסרים ור"ת אוסר הלכה למעשה ובפרט מאחר שכתב הא"ז שראבי"ה היה מלקה בני אדם שאכלו פת שנאפה בשבת א"כ פשיטא שאין להקל אם לא ע"י הדחק עכ"ל. וכ"פ ב"י ורמ"א ועוד כתב רמ"א אבל אסור ליתן לו מעות מע"ש שיתן לו הפת בשבת דאו אדעתא דישראל קעביד ע"כ ועיין לקמן בסימן תקי"ז:
כיון דגמרו בידי אדם פי' שאין התחלת ביאתו לעולם ע"י העכו"ם רק הגמר. לכן אין בו איסור מוקצה משא"כ לגבי דורון שהביא העכו"ם שאסור משום מוקצה הוא מטעם דאסקינהו מדעתו הואיל ולא לקטו הישראל מע"ש ועי"ט אבל כשנלקט בחול ולא נעשה הגמר דהיינו הטחינה או האפייה ביד עכו"ם או אין שייך בו דאקצינהו ואין בו איסור מוקצה וע' בדרישה:
כמו שאר מלאכות שעושה לצרכו פי' דתנן בס"פ כל כתבי שאם עכו"ם עשה כבש לעצמו או הדליק נר לעצמו או מילא מים לבהמתו דשרי ישראל ליהנות מהם. והא דשרי לירד על הכבש מיירי אפי' כשקצץ העכו"ם העצים בשבת ממחובר ואפ"ה מותר היינו מטעם שכתבו התוספות בפ' בתרא דע"ז דמוקצה מותר בהנאה (וא"ת לפ"ז מאי קאמר דבדבר מאכל החמירו הל"ל לאסור לאכול המוקצה ולא לנקוט דבדבר מאכל החמירו טפי דמשמע מכח חומרא שמתאוה האכילה חיישינן שיצוה להעכו"ם. י"ל דה"ק ויש אוסרים אפי' באופה ומבשל דאין שייך בו מוקצה משום דגמרו בידי אדם א"נ בצד וליקט העכו"ם לעצמו דאין ברור בו איסור דשאני עכו"ם שהביא דורון שליקט מתחלה לצורך ישראל. ואפ"ה אוסרים מטעם דלא גרע מנשרו מאליהן דגם בנשרו מאליהן אין בירור לאוסרו משום מוקצה ואפ"ה אסור. וא"כ על כרחך צריך לחלק בין זה לנדון דנר משום דבדבר מאכל החמירו אפילו באופה ומבשל דאין בו איסור מוקצה וכן בצד העכו"ם וליקט שאין ברור לאוסרו משום מוקצה בה"א זה):
ואם לקטן וצדן בשביל ישראל אסורים לכל בו ביום ולערב בכדי שיעשו. כתב הב"י משמע מדבריו כאן דלישראל אחר נמי אסור בכדי שיעשו כי' והא דנקט אסורים לכל קאי נמי אמה שמסיים ולערב בכדי שיעשו. וכ"כ רבינו בהדיא בהלכות י"ט:
ואם ספק אם לקט בשביל ישראל או לאו או שידוע שלקט לצורך ישראל ואין ידוע אם נלקטו היום אם לאו אסורים וכו'. פי' מחדש לנו ספק אם נלקט היום אם לאו משום דין לערב שהתיר ספר המצות. וגבי ספק הנזכר לעיל בנר מודה דמותר לערב מיד היינו משום דוודאי נלקט משום עכו"ם וכאן חמור הואיל וספק אפשר שבשביל ישראל נלקט. ואע"פ שיש חולקים על הסמ"ג בדין זה וסוברים שחוששים לחומרא כמו גבי ספק ?חלילים דלקמן צ"ל שסמך רבינו שלא נזכר הפלוגתא על מ"ש לקמן ס"ז פלוגתא דרש"י והרי"ף בוה. ושהרא"ש הסכים לדעת רש"י דשרי כ"כ ב"י ועיין בדרישה:
ומ"ש רבינו וא"א הסכים לפירש"י להקל בספק ובסתם והא דהפסיק בו אפילו אם ידוע שהביא בתוך התחום כו' משום דרצה לסיים דברי הרמב"ם וגם באמת דהרא"ש חולק ג"כ ע"ז דהא טעמא דהרמב"ם בזה מפני שהעבירן ד"א בר"ה והיינו דוקא לסברתו דלא בעינן ס' רבוא בוקעין בו כמ"ש בסימן שמ"ה ושס"ז אבל לדעת הרא"ש דבעינן וסתם רחובות ושווקים לית ביה ס' רבוא בוקעין בו בכל יום ליכא למיסר אם ידוע שהביאו מתוך התחום וכמ"ש רבינו לפני זה וכמ"ש ב"י דה"ט וק"ל: ומ"ש הרמב"ם וב"י הביאו ז"ל ואפי' סתמא נמי אסור עד כדי שיבואו ממקום קרוב ר"ל אם יש חלילין ברחוק מן המקום וג"כ נמצאין במקום קרוב ואין ידוע מהיכן הובאו צריך להמתין עד כדי שיבואו ממקום הקרוב לעיר ששכיחים שם אע"ג דאיכא למימר דמאתמול הובאו לעיר. ומסיק דאם ידוע בודאי שממקום פלוני הביאום בשבת ר"ל ממקום רחוק צריך להמתין בכדי שיביאו משם אע"ג דהיו יכולין ממקום קרוב. ומ"ש והוא שלא יהא הדבר בסרטיא גדולה כמו שאמר ר"ל הרמב"ם לטעמיה הנ"ל דס"ל דה"ט בעשה ארון וקבר בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית משום דעשאו בשביל ישראל בסרטיא גדולה מקום פרהסיא וכמ"ש רבינו וב"י לעיל. ומש"ה קאמר דאילו הובאו החלילין ג"כ בפרהסיא היה אסור בו עולמית וק"ל. ומ"ש ב"י וכתב בשם הרמב"ם ז"ל והיכא דהביאום מחוץ לתחום ואח"כ העבירם בר"ה נ"ל דבכדי שיבואו מתחילת ר"ה סגי צריכין לומר דר"ל לאחרים אינו אסור אלא עד בכדי שיבואו מתחלת ר"ה דאילו למי שהובא בשבילו צריך נמי להמתין עד בכדי שיבואו מתחלת מקום הבאתן וכמ"ש לעיל בהבאת מחוץ לתחום ומשום דהובאו ג"כ דרך ר"ה לא עדיפי וק"ל: