Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מ"ש רבינו ונקראת יולדת משתשב על המשבר והדם שותת ויורד בס"פ מפנין (שבת דף קכ"ח) ובית יוסף הביאו גרסינן מאימתי פתיחת הקבר אביי אמר משתשב על המשבר ורב הונא בריה דרב יהושע אמר משעה שהדם שותת ויורד כו' וכתב הרי"ף וז"ל ודייקי רבוותא מדלא קאמר רב הונא עד שיתחיל הדם להיות שותת שמעת מיניה דקודם שתשב על המשבר קאמר וכאביי עבדינן ולא מחללין שבת עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר עכ"ל הרי"ף והביאו הרא"ש וכתב עליו ז"ל תמיה למה פסקו ספק נפשות לחימרא עכ"ל הרא"ש והנה רבינו כתב דעת הרי"ף ורבוותא בסתמא ולא הזכיר תמיהת הרא"ש. וה"ט שס"ל שאף שהרא"ש תמה על טעמייהו מ"מ לא פסק דלא כוותייהו לקולא אלא שקצת קשה ששינה את ל' הרי"ף שהרי"ף כ' עד שיהא הדם שותת ותשב על המשבר ורבי' כתב משתשב על המשבר והדם שותת ויורד ולכאורה איכא בינייהו דלהרי"ף לא מחללינן שבת עד דאיכא תרווייהו דהיינו דם וישיבה על המשבר. ולרבינו משתשב על המשבר ואז רגיל להיות שמקדמת דנא התחיל הדם להיות שותת ואף אם אירע שעדיין לא שותת מ"מ מחללין מיד שתשב על המשבר והיינו ממש כאביי דתלה הכל בישיבתה על המשבר ונראה דרבינו דקדק לכתוב כן כיון דכתב הרי"ף דכאביי עבדינן ש"מ דהרי"ף לא כתב עד שיהא הדם שותת ויורד ותשב על המשבר אלא משום דדרכן של נשים כן להיות שותת הדם מהן קודם ישיבתן על המשבר אבל אם אירע דלא שותת דם ויושבת על המשבר לזמן שהנשום רגילין לישב אזי ג"כ מחללים עליה וזהו כאביי לחוד והרי"ף ורבינו לא הזכירו דם אלא למעט הנשים שישבו נפשם קודם זמו הצורך על המשבר וק"ל. ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן דאיזה שקודם מחללין כו' בסברת הרמב"ן נתיישב ג"כ הדיוק של רבוותא הנ"ל שדייקו למה לא אמר רב הונא עד שיהא הדם שותת דה"ט דיש נשים שהדם קודם ויש נשים שישיבת המשבר קודם וס"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ול"פ וכל אחד אמר משעה כו' ור"ל איזה שיהיה קודם וק"ל:
וא"א ז"ל פסק שאין תותכין את הטבור אא"כ הן תאומים וטבורם דבוקים זה בזה והרמב"ם התיר אף באחד עיין בב"י שכתב ז"ל ולא ראיתי להרא"ש שכ"כ ואולי דעת רבינו מדכתב המתניתין סתמא ואי מהא לא איריא דסמך על מה שאמר אמר רב נחמן כל האמור כו' עושין בשבת כו' לא כרת שרך כו' מכאן שכורתין את הטיבור בשבת דמשמע דאפי' נולד יחידי וגם אין לומר דדייק הכי רבינו מדמייתי הרא"ש הא דאמר רב נחמן מודים חכמים לר' יוסי בטיבור של ב' תינוקות אלמא כחכמים ס"ל דזה אינו דלא כתב אלא ללמדינו דר' יוסי מתיר לכרות אפי' בולד אחד כו'. ולעד"נ דודאי מדכתב הרא"ש המשנה סתמא ש"מ דס"ל הלכה כחכמים שהם רבים דאל"כ הקצרה יד הרא"ש לכתוב לנו בפירוש וללמדינו דמדרבנן נשמע לר' יוסי דאפילו בולד אחד ס"ל דחותכין כיון דבשני ולדות תאומים גם חכמים מודים. ואי משום דסמך אמ"ש אח"כ הא דא"ר נחמן כל האמור כו' עושין כו' ע"כ מזה אין הוכחה דא"כ גם לסברת הב"י לא היה צריך לכתוב הא דמודים חכמים לרבי יוסי ללמדינו שר"י ס"ל דאפי' בילד יחידי כורתין דהא זה נלמד מהא דהא כל הנאמר בפ' תוכחה עושין כו'. ועוד דא"כ תקשה מינה לחכמים דס"ל דאין כורתין ומאותו פ' נלמד דכורתין אפי' בשבת דומיא דאינך דקחשיב שם דהיינו לידה ורחיצה ולפופא ומליחה אלא ע"כ אין ללמד משם לולד יחידי דאיכא למימר דאותה פרשה מיירי דוקא בתאומים שהוא צורך להן ולא ביחידי שאין לו צורך כ"כ ואפשר דה"ט דרב נחמן דאמר לפני זה דמודים חכמים לרבי יוסי בתאומים דקשה מנ"ל דמודים ואי משום דהסברא נותנת כן כיון דא"א להן לחיות זולתו א"כ לא היה צריך לאומרו. וג"כ למה צריך לומר בתאומים. בתאומים ודאי מודה דאל"כ א"א להן לחיות אלא ודאי אינו מוכרח כ"כ לומר כן אפילו בתאומים אלא שמפ' התוכחה נלמד שכורתין עכ"פ ומש"ה קאמר דלרבנן מיירי בתאומים וממילא נלמד מינה דבתאומים מודים ודו"ק:
ואסור לטלטלו אבן ט' דלא נגמרו שערו וצפרניו קאי וכ"כ התוספות. והרא"ש בפרק ר"א דמילה ע"ש ד' קל"ה ע"א. ומ"ש התוס' בפרק הערל (יבמות ד' פ') ריש ע"ב ז"ל ונראה דאפילו נגמרו סימניו (פי' דשערו וצפרניו) דאסור לטלטלו כו'. לא כ"כ אלא לרבנן דס"ל דאינו יוצא מידי ספיקו למיחשב בר קיימא עד שיהא בן עשרים שנה וכר' אבהו שאמר כן משמייהו ע"ש אבל לר' ורשב"ג דס"ל דבל' יום יוצא מידי ספיקא ודאי מיד אם נגמרו שעריו וציפרניו מותר לטלטלו מיד שנולד. וכן מוכח מל' התוס' שם דמסקי וכתבו ז"ל דאין יוצא מתורת נפל בל' יום אלא עשרים ומילתא דלא שכיח הוא עכ"ל ש"מ דדוקא לרבנן כ"כ דאילו לר' סגי בל' יום וק"ל: