Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
והרי"ף התיר כיון שאינו מכוין לשיר פי' מתיר הקשה על הדלת באגרופו. ומשום הכי סתם וכתב התיר כיון כו' ולא כתב אם משום דאדלעיל אהתחלת דברי ר"ח קאי והם שניהם קאי אעובדא דעולא ורבא דסוף עירובין דאיירי פלוגתתן במעשה דההוא גברא דטרף אבבא ע"ש וב"י הביאו ע"ש. ומה"ט נמי ר"ת נקט בלשונו. היתר דהקשת דלת טפי מאינך משום דאעובדא דגמרא קאי אבל ממילא ה"ה לאינך וק"ל:
הילכך מותר להטיף מי ארג כו' עד וכגון שאינו מכוין לשיר. עיין מה שהקשה ב"י ומהרי"א דמלשונו משמע דלר"ח אסור וזה אינו דהא ברייתא בהדיא קתני דמותר וישבו בדוחק ע"ש ולי ק' עוד למה כתב וכגון שאינו מכוון לשיר הא בגמרא מוכח דרבא מוקי להברייתא דקתני מטיפין מי ארג לחולה דמיירי דתיר וקבעי דלינם דקמשתמע כקלא דזמזומי וא"כ להרי"ף דפסק כרבא ה"ל למימר דלחולה מותר להטיף במי ארג אפילו כיון לשיר. לכן נלע"ד ליישב שתי הקושיות דה"ק רבינו ומטיפין מי ארג לחולה בכל ענין אפילו כדי לניים משום דה"ל לחולה כמו לאינש דעלמא ואינו נחשב לכלום ול' כגון דנקט הוא ל"ד וכאילו אמר וכמי שאינו מכוון לשיר דמי וק"ל. ומ"ש רבינו אני כתבתי למעלה שאין להתיר אמירה לעכו"ם אלא בדבר שהוא עצמו דוחה כגון מילה עיין מ"ש בפרישה בשם מ"ו. ונראה דאף שמקילין מ"מ אין דעת הכל שוה בזה דהא האחרונים אסרו מטעם דכתב רבינו לטלטל לב"ה אפילו חומש כדי לקרות שמו"ת בחצר שאינו מעורב:
שלא יספוק כף על כף ולא יטפח כף על יריכו אין להקשות הא רבינו כתב בסימן שאחר זה איפכא ז"ל ולא מטפיחין להכות כף על כף ולא מספקין להכות כף על ירך דרש"י ותוס' פליגי. בזה וכתב פעם לפי פי' רש"י ופעם לפי התוס' ע"ש:
לר"ח משום משמיע קול ולרי"ף משום משוה גומות עיין מ"ש ב"י דלר"ח נמי אסור משום משוה גומות שאל"כ לא ה"ל להשמיט איסור שחוק בתפוחים כו' אני אומר דבלאה"נ מוכח כן דהא גמרא ערוכה היא בסוף עירובין דקאמר רבא בההיא דלא ישחוק באגוז טעמא משום אשוויי גומות דאלת"ה הא דאמר רב יודא אסור לשחוק בתפוחים התם מאי השמעת קול איכא. ולפ"ז צ"ל דרבינו ל"ק אלא דלר"ת יש עוד איסור באגוזים משום השמעת קול ונפקא מינה דאי על מחצלת דליכא משום אשוויי גומות אפ"ה אסור משום השמעת קול וק"ל. ומ"ש ב"י ז"ל ומ"ש רבינו אבל לרש"י אף לכסותן אסור בשבת האי אף אינו מדוייק כו' ולא ידעתי מאי קשיא ליה דנראה פשוט דהאי אף קאי אאיסור טילטול וה"ק בי"ט יש חילוק בין טילטול פירות לכסויין ובשבת אין חילוק ואף לכסותה אסור. ולר"י גם בשבת כיסוי מותר וב"י דכתב דלשון אף אינו מדוייק היינו לפי מ"ש ושיעור לשון רבינו כו' דאיירי מכיסוי לבד אבל אינו מוכרח אלא כמ"ש וק"ל. ומ"ש ב"י עוד שם ז"ל ומ"ש רבינו ולא נהירא דדוקא לר' יצחק מוקים לה הכי כו' עד ואפשר היה לומר דטעמא דהרמב"ם משום דבפרק כירה אליבא דרב חסדא אמר אין מבטלין כלי מהיכנו מוקים לה בדלף הראוי כו' עד וא"ת כיון דאם נתן מותר לטלטלו במים המאוסין שבו א"כ אמאי כו' ק"ק מאי מקשה ב"י הא קי"ל דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ובמשנה קתני דנותנין כלי תחת הדלף אפילו לכתחלה. וצ"ל דהא דאין עושין גרף של רעי לכתחלה היינו במקום שאין דר שם והוא רוצה ליתן שם מטתו כדי שימאס בעיניו ולהוציאו זהו ודאי אסור. אבל במקום שהוא דר שם ומאוס בעיניו או מתקלקל שם דבר לכשירד עליו הדלף אפילו לכתחלה מותר. וא"כ שפיר מקשה הב"י מאי דוחקא דהגמרא ה"ל לאוקמי דמיירי דהדלף של מים המאוסין הוא ירד במקום שדר שם ואז מותר לכתחלה. ומש"ה משני ב"י שהתרצן השיב כן לסברת המקשן א"נ בעי לאוקמי דמיירי בכל ענין אף במקום שאינו דר שם. ומ"מ רבינו מדייק שפיר על הרמב"ם שכתב והוא שיהא הדלף ראוי לרחיצה דלשון והוא מוכח דס"ל דדוקא בענין זה ולא בע"א וזהו דוקא לר' יצחק דס"ל דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל דאז בכל גווונא אסור. דאילו לרב חסדא לפעמים מותר והיינו כשהדלף במים המאוסים יורדים בממקום שהוא דר שם. א"נ שיורד במקום המקלקל שבמקום שהדלף מפסיד פשיטא דמותר לכתחלה לתת הכלי תחתיו ולשופכו וק"ל. ועיין בהשגות הראב"ד ובמ"מ שם ותמצא שג"כ השיג עליו מה"ט שבכה"ג דכתבו מותרת: