אלא שחכמים אסרו כו' בסימן שפ"ח יתבאר דהיינו דוקא כלים ששבתו בבית ע"ש:

וגזרו אטו מרה"ר לרה"י נראה דטפי הל"ל שגזרו אטו מרה"י לרה"ר שהרי חצירות כמו רשות היחיד לגבי מבוי אלא רבותא אשמעינן שגזרו לטלטלה אפילו ממבוי לחצר אטו מרה'"ר לרה"י דאע"ג דהיא גופה לא בהדיא כתיבא בתורה וכ"ש שאסור מחצר למבוי גזירה משום רה"י לרה"ר דהיא כתיבא בהדיא בתורה כמ"ש לעיל סימן שמ"ה ומש"ה התחיל רבינו מתחלה מן התורה מותר לטלטל מן החצירות למבוי דגבי היתר הוא רבותא טפי וק"ל:

שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל עיין מ"ש בק"ש במכתב השני:

והוא שיהיה הכל בכלי אחד עיין מ"ש לעיל סימן שס"ו דמשכחת לה אפילו ביין ושמן שהשמן צף למעלה וכן הוא בהדיא בגמרא דף ע"א ריש ע"ב:

ושיעורו ושאשתו מערבת כו' לאו בחדא מחתא מחתינהו דלאו ממש הם שוים אלא כ"א לפי ענינו כי היכי דבעירוב צריך מזון שתי סעודות כמו כן בשיתוף צריך שיעור השייך בו ג"כ בשתי סעודות אבל השיעורים אינם שוים כמ"ש כ"א בפת הם שוים:

ומערבין שלא מדעתן ואם אין החצר פתוח אלא למבוי נראה דמיירי דוקא כשמערבין בשלהן וכמ"ש בר"ס שס"ז ואפ"ה דוקא אם אינו פתוח אלא למבוי א' אבל לב' מבואות לא כמ"ש המ"מ וב"י הביאו בסימן שכ"ח מטעם דילמא לא ניחא ליה בהכי דאוושי ליה אינשי:

אפילו אם אחד מזכה לכולם פירוש מזכה להן ע"י אחר אם ירצה כדאיתא פרק חלון (עירובין דף ע"ט) במשנה:

רביעית יין אינו מדבר ביין חי דבעי ב' רביעית כמ"ש בסמוך:

חוץ מבגודגדניות שהוקשו לזרע דבפרק בכל מערבין (עירובין דף כ"ח ע"א) תניא גודגדניות מרובי בנים יאכלו חשוכי בנים לא יאכלו ואם הוקשו לזרע אף מרובי בנים לא יאכלו ופירש'"י גודגדניות אליינד"ר בלע"ז וממעטין הזרע ואם הוקשו הקלחים כגון שכבר צמח בהן זרע קשין הקלחין לכל אדם ושם בגמרא דוקא שהוקשו כעץ אבל אי לאו הכי אפילו חשוכי בנים מערבין בו כיון שהוא ראוי למרובי בנים מידי דהוי יין לנזיר ע"ש:

לא בעלי בצלים כו' ז"ל הגמרא דף כ"ט ע"א ובבצלים מי מערבין והתניא כו' עד אכל בצל ומת אין אומרין ממה מת ואמר שמואל ל"ש אלא בעלין אבל באמהות לית לן בה ופירש"י עלים לא חשיבי זרעים לאכול:

וכל שאין מלפתין בו הפת כו' ובשר חי צריך שיאכל ממנו ב' סעודות:

וחומץ הוי ליפתן וכן יין מבושל כו' אבל יין חי שיעורו ב' רביעית נראה דהטעם כי כל דבר שדרכו לאכול בסעודה שיעורו הוא כדי לאכול לב' סעודות כמו יין מבושל וחומץ שדרכן לאכול בתוך הסעודה אבל יין חי ובשר חי אין דרכן לאכול בתוך הסעודה לכך צריך שיעור ב' סעודות. ומ"ש רבינו אבל אם עירבן יחד משתתפין כו' מה דלא הזכיר ליתן לתוכו שמן דסובר דלא הצריכו בגמרא ליתן שמן אלא גבי מעשר דבעי מידי דהוה פירות אבל גבי עירוב בראוי ללפת בו את הפת סגי ב"י:

אבל יין חי כו' פירוש שאינו מבושל וכן הוא באשר"י בהדיא ובגמרא (דף כ'"ט) דדוקא ביין מבושל מלפתין בו את הפת אבל יין חי ושאר משקים בעינן כשיעור שתייה בתוך ב' סעודות ופירש"י התם בחמרא מבשלא קאמר דחשוב ללפת בו את הפת והוי שיעורו כדי לאכול בו אבל חמרא בעלמא בעי להיות בו ב' סעודות והיינו ב' רביעית:

ומשתתפין בב' ביצים ובב' רימונים כן הגיה ב"י וכן הוא בגמרא וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש:

שהרי אפילו עירובי תחומין אין מערבין כו' גזירה אטו אמר ככר זה הקדש משום דסתם קונם דומה להקדש והקדש אינו ברשותו שיכול לערב עמו:

ואם אמר על הככר היום כו' ר"ל היום בע"ש חול ולמחר בשבת קודש מערבין לו בה באותה שבת דהא בשעת קניית העירוב ספק הוא אי חל עליו הקדושה או לא ומספיקא לא מפקינן ממילתא קמייתא וה"ה איפכא לא נפיק מקדושתה מספיקא כל בין השמשות ע"ש רש"י דף ל"ו ע"א:

ולמחר חול יהא מחולל על מעות שיש לו בביתו רש"י:

וכן נמי אם רגיל עם שניהם כו' ז"ל ב"י ואע"פ שלא נזכר דין זה בהדיא בגמרא למדה רבינו בק"ו מדין שיתף עם מי שאינו רגיל: