Prisha, Orach Chayim
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
או מהמקום ששבת בו שאם שבת בעיר או בקרפף חשבינן לכולה כד' אמות וחוצה לה נותנים לו אלפים ואם שבת בשדה יש לו ד' אמות וחוצה לה אלפים נ"ל דמאל יצא איש ממקומו כו' דאמר רב חסדא למדנו אל יצא איש ממקומו מושמתי לך מקום לנוס שמה רוצח היינו מקום ממקום ואח"כ ניסה מניסה דהיינו דכתיב מגבול עיר מקלטו אשר ינוס שמה ואח"כ גבול מגבול שנאמר ומצא אותו גואל הדם מחוץ לגבול ואח"כ חוץ מחוץ שנאמר ומדותם מחוץ לעיר אלפים אמה וגומר וקרא אסמכתא בעלמא הוא ומיהו חוץ לי"ב מיל כחב הרי"ף והרמב"ם שהיא דאורייתא וכתב המ"מ שכן הוא דעת הגאונים משום דמחנה דישראל הוי י"ב מיל ועליה נאמר אל יצא איש ממקומו שיעור מקום זה אבל הרא"ש והמרדכי והרשב"א וראב"ן ס"ל דאפילו חוץ לי"ב מיל דרבנן:
שאינן צריכין לערב בחצירות כמ"ש לעיל ריש סימן שפ"ו והטעם שעירובי חצירות אינו אלא לחומרא בעלמא כדאיתא שם ולכך לא רצו להחמיר על יושבי מדברות ומטעם זה התירו נמי לערב עירובי חצירות בספק חשיכה לפי שחומרא בעלמא הוא ולא מיחזי כתיקון משא"כ בעירובי תחומין כדלעיל ס"ס רס"א אלא שקשה הא עירובי תחומין אינו אלא מדרבנן והרמב"ם נתן טעם אחר מפני שאין להם קביעות לאנשי המלחמה ומיחשבי כאילו דרין יחד בבית א' אלא שרבינו לא ס"ל ה"ט וכמ"ש בסימן שס"ו וגם מה שאין מערבין תחומין בין השמשות ה"ט משום דמקום בית הוא וכמ"ש ב"י בסימן שס"ג מלשון הגמרא והפוסקים משא"כ עירובי חצירות דביטול רשות כאילו דרין יחד בחצר ובבית א':
כך כל כליו ובהמותיו וכתב ב"י דין זה עם כל הבאים אחריו עד סוף הסימן לא ניתנו לכתוב לענין שבת כלל אלא בהלכות י"ט ולא כתבם רבינו כאן אלא אגב גררא עכ"ל ול"נ דקצתן שפיר שייכי לענין שבת וגם מה"ט דקדק רבינו לכתוב בקצת מהם בהדיא שבת ובמקום שלא הזכיר שבת נוכל לפרש ג"כ לענין שבת כמו כל כליו מיירי לענין שבת דאם משאיל לו בגד ומלבושיו לילך חוץ לתחום בעלוו וכן בהמתו להוליכה ובדינים דשייכי דוקא בי"ט כתב רבינו אצלם בהדיא י"ט והזכירו אגב משום שמכל אחד שייך דין ג"כ לשבת כגון בשור פטם דשייך דוקא בי"ט אבל בשור רועה שייך ג"כ בשבת משום שכל אדם יש לו בשבת ד"א ואלפים אמה ובהני ד"א יש נ"מ ג"כ לענין שבת כך כתב רבינו כולם אע"ג דקצתן דוקא בי"ט שייכי אגב רובו כתב קצת הנשארים ג"כ. ועוד יש נפקותא אחרת בפי' לענין שבת כמ"ש ב"י בסימן ת"ה ד"ה פירות שהוציאן חוץ למקומן וחזרו אפילו במזיד לא הפסידו את מקומן וכל העיר להם כד"א בד"א אם י"ט הוא ואם שבת מותרין באכילה אפילו לאותו ישראל שהחזירו בשבילו כו' וע"ש:
שור של פטם פירש"י אדם שמפטם בהמתו למכור:
שהרי עומד למכור כו' מפני שדעת בעליו למוכרן גם לאחרים חוץ מאנשי אותו עיר מפני שהוא מפטם והכל שומעים ממנו ובאים לקנותו משא"כ בשור של רועה פירוש אדם שמגדל בהמתו ופעמים שמוכר מהן לשכיניו ומכיריו רש"י:
שנים שלקחו חבית כו' ולא אמרינן דילמא חלק חבירו נזדמן לו אלא אמרינן ברירה:
האשה ששאלה מים ומלח כו' כצ"ל: הרי הן פירוש העיסה והתבשיל וכן בש"ע:
בור של יחיד פי' מים מכונסים בבור אבל מי מעיין יש להן דין אחר כמ"ש בסמוך:
אינו יכול להוליכו עמו כ"כ רש"י אבל המ"מ ור"ן כתבו שיכול להוליכן עמו שבור זה כבור שותפין ויש ברירה אבל אם בא נכרי ומילא לעצמו לא יזיז ממקומו מילא אחד מבני העיר ונתן לו מוליכן כרגלי הממלא שהרי מחלקו נתן לו עכ"ל וכתב על דעת רש"י ורבינו שאינו מחוור ע"ש וב"י הביאו:
ונהרות המושכים כתב הרמב"ם שאפילו באים מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאין מהן בשבת ואצ"ל בי"ט:
ומעיינות הנובעין פירש"י ואינם יוצאים מגומות נביעותן להמשיך הלאה:
הן כרגלי הממלא ולא אמרינן כרגלי המתמלא כדין המגביה מציאה לחבירו שקנה חבירו ושל הפקר העומד באמצע הדרך כרגלי הממלא הראשון מ"ש הראשון בגמרא אינו גם במיימוני ובש"ע אינו וכן אח"כ בדין נהרות המושכים ומעיינות הנובעים אין שם תיבת הראשון אלא כרגלי הממלא וכתב ב"י ל' הרא"ש ובהכי ניחא טפי דאין שייך לומר דכל הבור של הפקר ילך אחר הממלא ראשון אלא ה"ק כל מים שנדלה מהם הרי הוא כרגלי אותו שממלא ונ"מ שאם שתה ממנו והניחו שמה או השאילו לאחר לא אמרינן דלא קנה שביתה אצל הדולה המשאיל אלא יהיה כרגלי השואל גם לא כמ"ש רש"י בפירושו במשנה דהרי הוא כרגלי כל אדם ז"ל אין להם שביתה לא במקומן ולא כרגלי הבעלים ולא כרגלי הממלא אלא כל אדם מוליכן כרגליו אבל הרא"ש כתב שהן כרגלי הממלא והכי איתא בתוספתא וכן דעת הר"ן ונ"ל דהם פירשו מ"ש במשנה הרי הם כרגלי כל אדם אינו ר"ל דאינו כרגלי הבעלים או שאינו קונה שביתה במקומו אלא הרי הוא כרגליו דהוא הפקר וכל מי שדולה מהבאר הרי הוא כרגליו אבל אחר שכבר דלה ומילא ממנו הרי אלו המים שדלה כרגלי הממלא אבל תיבה ממלא הראשון דחוק לפרש כן וכן רא"ף בהגהותיו פי' דאמים שמילא קאי שהם כרגלי הממלא מיהו שוב ראיתי באשר"י שכתב ג"כ פעם אחת כרגלי הזוכה בה תחלה ור"ל ולא כרגלי הנשאל לו אלו מים השאובין וק"ל: