אסור לתלות תפילין כו' פ' מי שמתו א"ר חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפיליו מיתיבי התולה תפיליו יתלו לו חייו ואוקמינא כי תלה רבי בכיסתיה תלה:

והוא שאין השני מיוחד וכל שכן כששניהם אינן מיוחדים ומדברי ר' יונה נראה דכי הוו תרווייהו אינן כליין נמי אפי' עשרה מאני כחד מנא דמו ע"ש פרק מי שמתו דף ב' ע"ב ושם נדפס עליו שטעות הוא וגם ב"י כתב שכל הפוסקים חולקים על זה: ולהניחן כנגד צדו כתב הר"ר יונה דמצדו של מטה כתחת מרגלותיו דמי:

שכח ושמש מטתו כו' לא יאחז כו' ברייתא פרק הישן ומסיים בה מפני שהידים עסקניות הם ופירש"י שמא נגעו במקום הטינופת ומיירי כשכבר קנח הקרי שהיה עליו להכי מותר להשהותם עליו ומ"ש רבינו עד שיטול ידיו ויטלם לאו לחיובא קאמר ויטלם אלא כלומר אם רוצה ליטלם לא יטלם אא"כ נטל ידיו קודם לכן. ולשון הברייתא נקט וראייה לדבר שבש"ע לא הזכיר האי תיבת ויטלם אבל ישן בהם וראה קרי פי' והקרי עדיין עליו (וכמ"ש ב"י בשם רש"י) אז כיון שהקרי עדיין עליו כיון שהטומאה היא בעין על גופו ולהכי אע"פ שידיו מטונפות עדיף טפי שיאחז ברצועתם קודם שיטול ידיו משישהם עליו. אי נמי בשלא שימש מטתו ליכא למיחש כולי האי לידים עסקניות ואעפ"כ כיון שאפשר לחלצם ע"י רצועה לא שרי ליה שיגע בבתים כך כוונת בית יוסף ודו"ק

חולצן כו' שמא ישתכר בסעודה ויתגנה בתפיליו:

ומניחן על השולחן כדי שיהיו מזומנים לו ויחזור ויניחם בשעת ברכת המזון רש"י: