מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה וכ"כ הרמב"ם וכתב עליו המ"מ דס"ל כר"י דאין לו אלא ד' אמות לרוח א' ואע"ג דר"י לאיזה רוח שירצה קאמר אלא שאם בורר לו שאינו יכול לחזור צ"ל לדברי רבינו כיון שזה מהלך ורוצה לילך נראה כבורר אל עבר פניו וזה דוחק והרשב"א כחב שדעת רבינו הוא כשבירר לצד החיצון אלא שהיה לו לפרש עכ"ל. וב"י הביאו לעול ריש סי' שצ"ו וע"ש בדברי רבינו ובב"י ולא נראים לי דבריו בזה כמ"ש בסי' שצ"ו ע"ש:

מותר לעשות לו מחיצה כו' וכתב הרמב"ם בפי"ו שצריך ג"כ שלא יעמיד אותם אדם שהוא רוצה להשתמש במחיצה זו אלא יעמיד אותם אחר שלא לדעתו וכתב ב"י וכבר כתבתי טעמו בסי' שמ"ב ע"ש וע"ל מ"ש בשם ר' יונתן:

וכן מי שהפליגה ספינתו בים ר"ל שמע"ש בא לנמל ודעתו היה לצאת ולשבות בשבת ביבשה ובא רוח גדול בשבת והפליג הספינה חוץ לתחום ממקום ששבת בה מאתמול מותר להלך בכל הספינה ולא אמרינן דישב בספינה ולאילך חוץ לד"א אלא מהלך את כולה אבל אם יצא לדעת חוץ לתחומו אע"פ שהוא בתוך דיר וסהר אין לו אלא ד"א כן פירש"י ור"י ריש פ' מי שהוציאוהו ע"ש:

הרי הם כבתחלה מ"ט אנוסים הם:

בשוגג מותרין באכילה כצ"ל:

במזיד אסור לטלטלן חוץ לד' אמותיו ז"ל ב"י פשוט הוא דכל שהן חוץ למקומן אפי' הוציאוהו בשוגג אין להם אלא ד' אמותיו וכ"כ ר' יהונתן בהדיא וצ"ל דלא נקט רבינו מזיד אלא משום מאי דבעי למימר אסור לאכלם אבל לענין איסור טילטול חוץ לד' אמות שוין הן שוגג ומזיד:

ואסור לאכלם אפי' לאחר שלא הוציאם ז"ל הרא"ש ול"ד ליצא חוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר דהכא איתעביד בהו איסורא דישראל הוציאם אבל המרדכי התיר לישראל אחר ואם חזרו אפי' במזיד מותר לאכלם אפי' אותו ישראל שהוחזרו לצרכו משום דהני פירות קנו שביתה בזאת העיר ול"ד לדבר הבא מחוץ לתחום דאסור משום דאיתעביד בהו איסורא הגהות אשר"י: