על ביעור חמץ שבדיקה כו' פי' בא ליישב שלא תקשה מאחר שהברכה היא על הביעור היה לו לברך סמוך לביעור או היה לו לברך על בדיקת חמץ ע"ז משני הבדיקה כו' וכן הוא באשר"י ועיין בדרישה:

ומיד אחר הבדיקה כו' פירוש ועוד טעם אחר שמיד אחר הבדיקה כו' אבל לא בא ללמדנו דין ביטול אחר הבדיקה כי הוא לקמן בסימן תל"ג:

ומסתברא רשות הוא עיין בדרישה:

שהבדיקה היא לצורך רגל ז"ל מורי תימה הא איסור חמץ קודם לרגל משעת זביחת הפסח ואז הוא חול גמור ולמה לא יברך שהחיינו ואינו דומה לעשיית סוכה ולולב שלא קדים מצותה לרגל עכ"ל ולעד"נ דהא דנאסר מחצות היינו משום דאז התחיל זמן זביחת הפסח וכמ"ש לא תשחט על חמץ דם זבחי הפסח שנשחט אז היה לצורך לילה וא"כ שפיר מקרי צורך הרגל וע"כ צריך אתה לומר כן דאל"כ ק' למה כתיב ז' ימים לא ימצא בבתיכם כיון דנאסרה מחצות:

ומיהו לכתחלה טוב ליזהר כו' גם זה מלשון הרא"ש וא"ל א"כ למה כתב לעיל וכל זה איננו שוה לי דילמא הי"א ג"כ לא מדברים אלא לכתחלה הוא אסור די"ל דחילוק יש כמ"ש י"א שאין לבודק לדבר עד שיגמור דמשמע שהוא אסור משום הפסק בין ברכה לגמר הבדיקה דזה ודאי מותר לכ"ע ומה שכתב הרא"ש הוא דוקא שיחה בטילה כשחוק וקלות ראש שמתוכו לא ישים על לבו לבדוק שפיר ודו"ק ועיין עוד בדרישה:

בשעה שהוא מברך ויענו אחריו אמן: