ביום י"ד אסור מן התורה אפילו מחמץ של עכו"ם אסור ליהנות ולוקין עליו דפסק כר' יהודה:

ובעל המאור כתב כו' דפסק כר' שמעון ועיין בדרישה:

עוד שתי שעות כו' גזירה משום יום המעונן כדלעיל וכבר כתב לעיל דמותר לאכול עד שליש היום: דהיינו מתחילת שעה חמישית יש מקשין מנינא ל"ל למימר דהיינו מתחלת שעה חמישית וי"ל דקמ"ל דלעולם חולקים היום לי"ב שעות אף שהוא שנת העיבור והיום ט"ו שעות חולקין ז' שעות ומחצה לששה שעות זמניות ואינו אוכל אלא עד ד' שעות זמניות ומתחלת שעה חמישית ואילך אינו אוכל וכמ"ש הרמב"ם כמ"ש לעיל בסי' תל"א ולאפוקי מדעת בעל ת"ה וכמ"ש שם ע"ש:

ואפילו כותח בריש פרק כל שעה (פסחים דף כ"א) ועיון שם פי' הרר"י דמפרש רבותא בכותח ויש לתמוה על הב"י שלא הביא אלא פירש"י לחוד דלא מפורש ביה דברי העיטור ס"ל דאף דאינו עובר עליו מ"מ מדרבנן אסור ובעל המאור ס"ל דאפילו באכילה מותר והרמב"ם והרא"ש פסקו בלפני זמנו כר"י ובלאחר זמנו אם מערב החמץ כר"ש ע"ש באשר"י וב"י הביאו וצ"ל דלא ס"ל לבעל המאור דרשה דאך ביום הראשון תשביתו אך לחלק ובעל העיטור ס"ל לאסמכתא והא דתנן אור לי"ד בודקין את החמץ ס"ל דאתאן לר"י. א"כ מש"ה בודקין את החמץ באור י"ד כדי שיהא כולו מצוי לפניו וישביתו באכילתו למחרת ביום י"ד וגם הא דתנן שורפין בתחילת שש ס"ל דאתאן לר"י. והא דכתב לא תשחט על חמץ דם זבחי אפשר דר"ש מפרשו לא תביא עם קרבן פסח לחם חמץ ולזבחו עליו כמו שזובחין קרבן תודה ועיין שם בתוס' דיש להו שיטה אחרת וכתבו וגם לר"ש אסור באכילה מדאורייתא ואינו מתיר אלא בהנאה לפ"ז נתיישבו המשניות דאתאן ג"כ כוותיה דר"ש ע"ש אבל הרא"ש והרמב"ם ורבינו עכ"פ פסקו כרבי יהודה לאסרו גם בהנאה:

ואם קידש בו אשה אינה מקודשת כיון דאיסורא דרבנן עליה כדאורייתא דמי:

אפילו אם אינו חייב באחריותו ואע"ג דבכה"ג בחמצו של עכו"ם א"צ לבערו כמ"ש לעיל בסי' ת"מ שאני עכו"ם כו' דאין ביד ישראל לשלוח יד בפיקדון שלו לבערו מן העולם משא"כ בישראל המפקיד שמזמן הזה והלאה אסור לו בהנאה לכך צריך לבערו לטובת המפקיד שלא יעבור עליו בבל יראה ובל ימצא אבל הנפקד נלפע"ד דאינו עובר עליו כיון שלא קיבל עליו אחריות:

חמצן של עוברי עבירה כו' מותר עיין בפ"ק דחולין דף ד' דמייתי ברייתא זו ופי' שם רש"י ותוס' דדוקא לאחרים מותרין אבל המחליף אסור מדרבנן ועיין ב"י: