כחכמים דאמרי מפרר וזורה לרוח בגמרא קאמרי חכמים אמרו אף מפרר כו' דמשמע דמודו ג"כ חכמים דיש ביעור בשריפה כר"י והוסיפו דא"צ שריפה דוקא אלא אף בפירור לרוח סגי. וק"ק מאי אף דקאמר בגמרא הא ר"י דקאמר שריפה היינו מצד דאפרן מותר משא"כ לחכמים דאפרן אסור וכדמסיק רבינו בסמוך וצ"ל דאף דקאמרי לא דמודים דג"כ בשריפה הוא ביעור ולא פליגי אלא בחומרא דקבורה דאפרן אסור אלא לומר אף דוקא קבורה ובזה מיושב נמי קושיא שהקשתי בסמוך לפי מאי דקי"ל כר"ת ה"ל חומרא דאתי לידי קולא כו':

פי' גם יפרר כו' שמא תפגע שם ספינה ותטלנה ולאו אדעתייהו רש"י ומיירי בשאר ימים ונהרות במקום שהספינות הולכות שם אבל בים המלח אליבא דכ"ע א"צ שחיקה אפילו בע"ז כמ"ש התוס' פרק כל שעה (פסחים ד' כ"א) סוף ע"א ולא חש רבינו לכתוב דין דים המלח משום דפירש"י דים המלח אין הספינות עוברות שם ואין מצוי שילך אדם שמה בשביל זה לא חשש לכתבו וכ"כ ב"י בי"ד ס"ס קמ"ו ע"ש אבל בשאר ימים הוא משליך כשהולך בספינה. ולא כב"י דכתב דכשמשליכין חמץ בים המלח נמצא שהוא קרוב למקום ישוב וצריך לפרר גם שם ע"ש:

וכ"כ הרמב"ם ו"ל פי' גם הרמב"ם ספק דאין צריך שריפה אבל הרמב"ם חילק וכ' דדוקא בחמץ קשה צריך פירור בזריקה לים וב"י דחק ליישב ע"ש:

ומשום ואילך דוקא בשריפה כיון דאיסורא דאורייתא ילפינן מנותר שדינו בשריפה:

אבל ליהנות באפרו כו' דכל הנקברין אפרן אסור ואף שלרבנן אינם נקברים אלא מפרר וזורה לרוח קאמרי מ"מ כל שאינו נשרף וכלה גופו מן העולם בכלל נקברים הוא וע"ש בגמרא ד' כ"ז ובאשר"י ד' קכ"ד ע"ד וצ"ע דלמאי דקי"ל כר"ת לשרוף חמץ גם בפסח חומרא דאתי לידי קולא הוא דאילו לרש"י דזה מיקרי זמן ביעורו והשבתתו בכל דבר אפרו אסור והשתא דנשרף אפרו מותר ואין לומר דגם לרבנן אם החמיר לשורפו מודו דאפרן מותר ולא קאמר דאפרן אסור אא"כ נקבר ולא נשרף דז"א דבהדיא כתב הרא"ש גם אגחלים עוממות ז"ל בחמץ בפסח קי"ל כרבנן דאמרי מפרר וזורה לרוח הא בכלל כל הנזכרים שאפרן אסור וכ"ש הגחלים הר"ר יונה ז"ל עכ"ל הרי לפניך דגחלים שהן נשרפין ואפ"ה כתב דאסורין בהנאה: