שאוסר תערובתו כו' במשהו ומה שאינו אסור אלא בקליפה בשאר איסורים בפסח נמי דינו הכי כמ"ש לקמן סימן תס"ז. והטעם שחמץ בפסח במשהו משום דחמץ לא בדילי אינשי מיניה כל השנה לפיכך החמירו לאסור במשהו אפילו שלא במינו אשר"י ועיין בב"י:

אבל גיעול היוצא כו' עיין ב"י מ"ש באריכות שני תירוצים שהאריך ותירוץ הראשון נ"ל מוכרח מדקאמר תחלה ה"מ דאיתא בעיניה משמע הא אם לא הוי בעיניה אף ?בפ"י שהכלי ב"י לא נאסר מהגיעול ובזה א"ש נמי דהא רש"י והרא"ש פוסקים בסמוך דנותן טעם לפגם אפילו בפסח מותר ולמה התירו כאן משום דנתערב קודם לכן דוקא וב"י דחק שכתב אליבא מאן דאוסר וק"ל:

חלב שחלבו עו"ג קודם פסח האי עו"ג אינו נכון וצריכין למחקו מן הספרים:

שחתכוהו בפסח כו' אע"פ שאין הנידון דומה לראייה ממש דהוראת הרא"ש היה שחתכוהו בפסח ונדון דידן זיתים שכבשן כו' מדבר שחתכן לפני הפסח דאז נט"ל מותר וגם איכא למימר היתירא פלט מ"מ מביא שפיר ראיה דכיון לבעה"ת מחלי' לטעמיה א"כ הוי כב"י וגם לא שייך למימר שבטל קודם פסח שהרי נגד כל הסכין משערינן א"כ הוי כמו חמץ בעין כיון דליכא ס' נגד הסכין אלא אי קשיא ה"ק דא"כ מתי צריך להביא ראייה ממנו כיון שהסברות הללו פשוטות המה לכך נלע"ד דלא מייתי מהרא"ש ראייה אלא מדס"ל דסתם סכין אסור ש"מ דס"ד דבצל מחליא לשמנינותא דליכא למימר משום פסח החמיר דהא הרא"ש ס"ל נט"ל מותר גם בפסח כמ"ש בסמוך:

התיר הכל אפילו באכילה אבל רב אלפס כתב דאסור כר"ש אפילו יבש ביבש וכ"כ רבינו בשמו בי"ד סי' ק"ד וכן נהגינן וכ"כ מ"ו בא"ו שלו בהג"ה בדין ל"ב ד' י' ושם תמצא ג"כ דין אם נמצא חטה על התרנגולת ונמצא שאר בשר עמה ע"ש:

ולזה הסכים א"א הרא"ש ג"כ ומה שהתיר לעיל הגבינה מטעם צונן דוקא וגם רש"י שכתב משום דנתבטל קודם לכן הי נו כדי להתיר אפי' למ"ד נט"ל אסור כמ"ש ב"י לעיל ועיין מ"ש לעיל: